יום רביעי, 4-06-08

לעולם אני לא כותבת בבוקר. אני מחכה עד אחרי הצהריים וכותבת על היום.

אך היום קרה משהו שאני פעם .. הייתי בהלם. כי אני מפגרת
וטיפשה.

שיחת פלאפון קצרה עם הידיד שלי הרסה לי את כל היום,היומיים,שבוע,החודש והשנה. אולי אפילו את החיים. אני מרגישה שהעולם קרס עליי.

הוא: אני אוהב אותה

אני: את מי?

הוא: את ***** [השם של אהבת חיי]

אני: מ..מ..מה?

הוא: כן. אני לא יודע למה. אני..רק עכשיו קלטתי את זה,

חלמתי בלילה עליה ופשוט אני.. אני לא יודע. אני לא מפסיק לחשוב עליה.

אני: ואו ..

הוא: מה את חושבת?!

אני: אני.. לא כל-כך חושבת.. שש בבוקר .. ו..

הוא: כדאי לי להציע לה חברות ?

אני: הא...כ..כ..ן ..

הוא: אתה יכולה לעזור לי בזה? כאילו להסביר לי מה היא אוהבת? כמו פרחים!!

אני לא רוצה להביא לה זן פרחים שהיא שונאת ודבר כאלה. סבבה?

אני: ב..בטח.

הוא: תודה. מואה ביי.

~ניתוק~

זה מגיע לי. אני פחדנית  .

עכשיו אני לא יכולה להגיד לה כלום,אני לא יכולה להגיד לו כלום

אני צריכה גם לחבר ביניהם .

אני. השבורה.

 -

עריכה 14:12  - הוא אמר שבהתחלה הוא רוצה ללמוד עליה דברים

ולהפתיע אותה עם הידיעה הזאת. הוא ביקש שאני יעזור. אמרתי לו שאני לא יודעת והלכתי.

רק שלא ילחץ עליי. בבקשה. :(