אצרח אותך כל הדרך הביתה

לסיים את השירות עם עדי, עם ולרי עם יפית עם מגל עם אלי עם כולם, אולי לראות את דודי מקבל סרן, לראות את הרס"ר של הבסיס מתחלף סוף סוף, להעביר כמה מחזורים, להתקדם למשהו שבאמת הייתי רוצה, לא לצאת לקצונה.

אחריי חזרתי מהחפש"ש לעשות טופס טיולים יוצא על אזרחי, להגיד ביי ביי לכולם, לקחת את כל המכתבים שכתבו לי שהיו תלויים לי על הקיר, ולצאת לחיים אחרים.

להתחיל לחפש עבודה, לשקול לעשות רישיון, לחשוב שאחריי תפקיד של מ"כית במשך שנה ומשהו, להיות מלצרית זה לא כזה נורא, מה זה לעמוד שמונה שעות על הרגליים כשבתפקיד זה היה 16? מה זה להסתדר עם לקוחות לא מרוצים כשלפניי זה הסתדרתי עם מתבגרים המומים ומרדניים?

לעשות כסף, להיכנס לריקושט שבלב המפרץ יחד עם רגל שלי, החנות הזאת עם הפינת ישיבה, מים, פופים, וכל מפות העולם מונחות לפנייך, ולבחור יעד טיסה ראשון. כמובן שזה יהיה אירלנד, אבל מכיוון שאין טיסות ישירות לאירלנד נצטרך לבקר בלונדון קודם. לתכנן מסלול, לקנות מפה גדולה כזאת של כל האיזור, קופסה של נעצים ולסמן בנקודות איפה נבקר, ואז נמתח קו אחד ארוך בין כל המקומות.

אחריי המון עבודה, ועם קצת כסף מהמענק שחרור ואולי עוד קצת כסף מההורים ללכת ולקנות את כרטיסי הטיסה המיוחלים, וכעבור כמה זמן כבר לשבת במטוס, עם תיקי המטיילים של התיכון בבגז' של המטוס, להחזיק עם רגל ידיים ולהמריא תוך כדי בכי מפוחד.

לנחות בארץ הרחוקה, לטייל, לעשות קניות (ברור!) להצטלם ליד כל דבר להיכנס למלא פאבים ולשתות אך ורק קולה, לשכב על הדשא הירוק התמידי של אירלנד לנשום אוויר מלוח מהים האפור, ובלילה באוהל לאכול במבה שתזכיר את הבית, ואז כמובן לקשור הכל בשקית ולתלות על עץ, כדי שהדובים לא יבואו ויאכלו אותנו.

אחריי כל זה, אחריי שראינו את אותו עולם צפוני, לחזור לאחר שבועות רבים ארצה, מלוכלכות ויגעות אבל הכי מרוצות בעולם, הכי בחופש בעולם, ואז לשבת וללמוד.

ללמוד לפסיכומטרי יום ולילה כדי להשיג את הציונים הכי טובים, והפעם להתכוון לזה. לא לעשות שטויות כמו בבגרויות הכה-רחוקות ולא ללמוד אלא באמת לשבת ולשקוד, כי להתקבל לפקולטה לעיצוב אופנה אני צריכה להוכיח את עצמי.

לעשות את המבחנים, להצליח, לעבור, לחוש גאווה, להירשם למבחני הקבלה של אותה הפקולטה, למות מהתרגשות ולא לישון כל הלילה שלפניי, להגיע לאותו המקום, להיבחן להראות להם את כל מה שאני יודעת, את כל תיק העבודות שלי של כל מה שעשיתי אי פעם, ובעזרת השם להגיע לריאיון אישי, שם לשבת מול אדם כלשהו ולהישמע הכי אמביציונרית שאפשר להיות.

בסופו של דבר גם להתקבל (מחשבה אפטימית!)

ללמוד ארבע שנים, לטוס לאיטליה להשתלמות, להציב פרוייקט גמר, להיות גאה בעצמי. לסיים את הלימודים, למצוא עבודה טובה, איכותית, להתחתן, הריון ראשון, שני, שלישי, משפחה מאושרת, חדרים מוארים, קידומים, כאבי ראש, ובסוף...

כמה הייתי רוצה.