אצרח אותך כל הדרך הביתה

אני חושבת שרק הנשים אצלנו במשפחה חזקות מבחינה נפשית

כל הגברים מתמוטטים, לא חזקים מספיק, שבורים, אומללים

סבתא, דוד, הדוד האחר, האח, האבא.

תמיד אמרו לי שאני דומה לאבא

אולי בגלל זה אני לא חזקה

ביום הזיכרון הכי אהבתי לראות איך שכל החיילים בבסיס עומדים דום וברגע שהרס"ר פוקד לעבור לנוח כולם זזים בבת אחת

חיילים כקבוצה מסודרת זה מאוד יפה

או אבל אז אני נזכרת בהיום בבוקר כשמאות חיילים ניסו לרמוס אותי בדרך לאוטובוס.

וזה בכלל לא יפה.

הוא אוהב אותי אחריי הכל, אני יודעת.

אני יודעת שלפחות הפעם זכיתי ליותר מזל משהיה לי אי פעם בחיים.

לפחות הוא נשאר כשכל השאר בורחים ומתרחקים.

פינת הריגשי השבוע:

כשסבג אומרת לי "צריך לעשות עם הכישרון שלך משהו, זה לא בסדר שהכישרון שלך ככה מתבזבז. אני לוקחת על עצמי את המשימה"

ו-ולרי, שיושבת לידי בשקט ופתאום אומרת

"אני אתגעגע אלייך."