אצרח אותך כל הדרך הביתה

רשימה "קצרה" של כל הדברים שהיו ואינם, עכשיו משתמו 12 שנות לימוד

נהיה בנאלים, נתחיל ב

לא עוד מבחנים חופרים באזרחות, מתימטיקה, היסטוריה (אפילו שזה נגמר עוד שנה שעברה) תנ"ך (), ספרות ( ) אמנות (), חנ"ג (יששששששש!!!!!) עוד דברים שלמדנו השנה אם בכלל

לא עוד לצפות כל בוקר שהתבטל שיעור שממש לא בא לי עליו

לא עוד לשכב על הדשא בשיעורים חופשיים ולפורר עלים יבשים של אקליפטוס בזמן דיון על הא ודא

לא עוד ללכת לבית התה להציק למורים (כמו אורי, אה נגה?) או סתם לנסות להגניב טוסט משאולי או תה או כדור נגד כאב ראש מחנה'לה

לא עוד לקבל מוזה בשיעור אזרחות ולהתחיל לצייר שטויות

לא עוד רצפה בוצית של הכיתה בחורף ורוח קרה שנושבת לך מבעד למעיל

לא עוד לחכות בתחנות האוטובוס לאוטובוסים שלא מגיעים, בכפור של החורף או בחום של הקיץ

לא עוד לצאת עם רגל לטיולים ברחבי הבי"ס כשפתאום מתחיל לרדת גשם אבל אנחנו ממשיכות ללכת כי אנחנו אוהבות להירטב בכוונה (טוב אולי אני מדברת בשם עצמי)

לא עוד ריצות 2000! ומירוצי שדה! וחימומים של "לשער ובחזרה"! (עכשיו יהיו רק ריצות 5000 וחימומים רצחניים עם רובה אמ16)

לא עוד הפסד של ימים בעקבות מיונים לצה"ל

לא עוד ישיבות בחדר עריכה (בעיקר לתלמידי תקשורת)

לא עוד טורנירי בית ספר מציקים בכדורגל

לא עוד לאכול ביסים מהסנדוויץ' של רגל - חביתה ומיונז

לא עוד לשחק איש תלוי דקה לפניי שהמורה מגיעה בנושא השיעור שהולך להיות

לא עוד לשבת מתחת למזגן כשקר או כשחם

לא עוד שירותים מגעילים שתמיד סותמים אותם באדמה

לא עוד "את באה להשתין ב-ח'?"

לא עוד גלינה והספרייה (למרות שהיא הבטיחה לי שאם מצבי יהיה קשה אני תמיד יכולה לבוא ולעבוד איתה)

לא עוד תרגילי רעידות אדמה, שטפונות, והתקפות טילים (אני מניחה שהתקפות הטילים ישארו בנוסף לתירגול חדירת מחבלים)

לא עוד טיולים שנתיים (לאאאאאא......... ) שכוללים סבל עז במשך ארבעה-חמישה ימים של טיפוס על מצוקים במרווח של 2 ס"מ לשביל הליכה והנאה מרובה במשך שלושה-ארבעה לילות של שינה בתוך שק"שים מאובקים בתוך אוהל שאיכשהו חוסם את המינוס 20 מעלות שיש בחוץ וישיבה משותפת עם כולם ואכילה של עוגיות 37 אחוז שוקולד צ'יפס ומסאז'ים משותפים לגב וקימה ביחד עם רגל והליכה להשתין מאחוריי אבן פינתית עם פנס וזריחה מדברית עם חולצה ארוכה וסווצ'ר ומעיל וחרמונית וחולצה תרמית כולם ביחד, וארוחות חדגוניות באיזה נקיק שכוללות הרבה סנדוויצ'ים עם מלפפונים וטונה וביצים וחמאת בוטנים ומלפפונים חמוצים ושוקולד ותה מ"יחמורית המדבר המצוייה" או משהו, והסברים של אוהד ומריחת קרם הגנה כל חמש שניות ודרך ארוכה הביתה שבה כולם חולצים את נעליהם ויש ריח עז של גועל וזיעה בכל האוטובוס.

לא עוד הליכה לחדר אוכל, ישיבה או איפה שגלעד מחליט או איפה שאני מחליטה, אכילת עוף יבש בד"כ, סלט, אורז וגלידה וניל הום-מייד, ולצפות בנגה ששוב, אוכלת רק מלפפונים עם 3 טבעות "עוף" ושותה פחית קולה, ולדבר על זה שלא עוזבים את החד"א עד לפניי 2 כי יש שיעור תירגום

לא עוד שיעורי תרגום! ()

לא עוד הצגות סיום בדרמה או סל תרבות ביפעת

לא עוד "יוקי אני שונאת צבעי אקריליק, איפה המספריים? נגמר הדבק החם, אני צריכה בריסטול שחור וצבע לבן לקיר, מתי יגיעו הניילונים?"

לא עוד פורימים 2003 2004 2005 2006 2007 2008 2009 2010!!! לא עוד לחשוב כל השנה למה להתחפש ובסוף לא להתחפש לכלום ולשבת כל הערב בפינה ולראות איך צוחקים שוב ושוב על אותם אנשים.

לא עוד להיות סטוקרים אחריי קשוחון ואפלון בספרייה ובמדשאות בית ספר ולזמזם שיר של סטריפטיז כל פעם ששיערו השחור והנהדר של קשוחון מתנפנף לו ברוח

לא עוד מעשים טיפשיים של השכבה ושיחות של שאולי ודורון על כמה שהיינו רעים שאגרנו שתן בתוך בקבוקים ושפכנו אותו ליד חדר מורים וכיוצא באלה.

לא עוד הליכה בשבילים ולהיאנח על כמה שפעם הי"בניקים היו נראים לנו גדולים ועכשיו כשאנחנו כאלה אנחנו בכלל לא מרגישים ענקים שעוד שנייה מחזיקים נשק בידיים

לא עוד הכנות למסע לפולין, או חשיבה עליו כמשהו שעומד לקרות (וחבל, כי המסע הזה היה אחד הדברים הטובים ביותר שחוויתי בכל ימי חיי. בחיי שהיה נהדר. אוף מי בא שוב לקטוביצה? ואולי אני אמצא את החולצה שאבדה לי באושוויץ.. הגרף פוטוצקי, מישהו?)

לא עוד חפירות

לא, ברצינות אני מתכוונת,

אני מפסיקה עם החפירות עכשיו לפניי שאני גורמת למישהו פה לחתוך ורידים ולזייף תעודת 12 שנות לימוד.

אז מה, צה"ל אה?

מעניין.