אצרח אותך כל הדרך הביתה

אני חושבת שרק הנשים אצלנו במשפחה חזקות מבחינה נפשית

כל הגברים מתמוטטים, לא חזקים מספיק, שבורים, אומללים

סבתא, דוד, הדוד האחר, האח, האבא.

תמיד אמרו לי שאני דומה לאבא

אולי בגלל זה אני לא חזקה

ביום הזיכרון הכי אהבתי לראות איך שכל החיילים בבסיס עומדים דום וברגע שהרס"ר פוקד לעבור לנוח כולם זזים בבת אחת

חיילים כקבוצה מסודרת זה מאוד יפה

או אבל אז אני נזכרת בהיום בבוקר כשמאות חיילים ניסו לרמוס אותי בדרך לאוטובוס.

וזה בכלל לא יפה.

הוא אוהב אותי אחריי הכל, אני יודעת.

אני יודעת שלפחות הפעם זכיתי ליותר מזל משהיה לי אי פעם בחיים.

לפחות הוא נשאר כשכל השאר בורחים ומתרחקים.

פינת הריגשי השבוע:

כשסבג אומרת לי "צריך לעשות עם הכישרון שלך משהו, זה לא בסדר שהכישרון שלך ככה מתבזבז. אני לוקחת על עצמי את המשימה"

ו-ולרי, שיושבת לידי בשקט ופתאום אומרת

"אני אתגעגע אלייך."

מי, מי ברא אותי אדם כזה קנאי?

מה שעובר לי בראש עכשיו יגרום נזק כבד מאוד. אני מפחדת.

"למה אתה בא רק עכשיו?"

*שתיקה מהוססת רגע לפניי ש..*

"סתם פשוט..דנה הייתה אצלי.."

וואלה יופי.

אתה יודע מה, תחסוך. קשה לי לדמיין את הסיבה שבגללה אני הכי חשובה לך בעולם ושאתה הכי אוהב אותי בעולם, אם יש בנות שלא מעבירות אותך את מה שאני מעבירה.

למה שלא תישאר איתה וזהו. היא בטוח בעייתית יותר ממני.

בא לי למות מקנאה

ואני יודעת שזה חסר שחר.

אני מרגישה ריב מתקרב.

עוד אחד.

גם מי שרוצה בטעות להגיב

אל תגיבו.