עריכה (15.1.09):לא נטשתי את הבלוג!! אתם פשוט לא מגיבים.... אז אין לי בשביל מה לעלות פרק...
בשנייה שיהיו תגובות... הפרק יעלה!!!!
פרק 26!
הוא לא יכול לסבול את העובדה שליבה של אהובתו כבר לא שלו...
הוא לא יכול לשמוע את העובדה שהיא אוהבת עוד מישהו..
הוא לא יכול לשמוע שהמישהו הזה...זה מי שדאג ששחר ישבור לה את הלב..
היא השפילה את מבטה....לא יודעת מה להגיד...והחלה לגמגם:
אני:"מ..מאמי.."
שחר:"אל תקראי לי מאמי!"צעק
אני:"ש..ש..שחר..בבקשה תדבר איתי..תגיד משהו.."
שחר:"אני אוהב אותך...אני רוצה אותך איתי מאושרת..אבל אם את לא מאושרת איתי, אז אני רוצה שתהיה מאושרת עם מישהו אחר...ועם המישהו הזה זה אלירן המניאק אז תהיה איתו..ואני תמיד יהיה לידך כי אני לא רוצה לאבד אותך...אם אל בתור חברה אז בתור ידידה כי אני לא יכול לחיות בלעדייך..ואם הוא יפגע בך יהיה לו עסק איתי אבל אני יהיה שם כדי להיות שם בשבילך....”
אני:"אני כל כך אווהבת אותך שחר..אני לא מאמינה שאתה באמת אומר את זה...שאתה רוצה הפסקה.."
שחר:"תגידי את נורמלית? נראה לך שאפשר להשיך ככה שאת לא יודעת את מי את אוהבת או שנמשיך בזמן שאת יוצאת ל'דייט' עם הX שלך...?"
אני:"אני לא יודעת ...אני לא יודעת מה להגיד לך.."
שתקתי והשפלתי את מבטי...כל כך רציתי לדעת מה היה הסיפור שלו עם אלירן ולמה הוא כל כך שונא אותו...אבל החלטתי שאני אשאיר את זה לפעם אחרת...אם תהיה כזאת..
הוא היה בשוק,
הוא לא ידע מה לעשות לה,
הוא לא ידע איך להגיב לעובדה שהאהבה שלו, האחת שהוא באמת אהב, אותה אחת אוהבת מישהו אחר.
אוהבת את אותו אחד שכל כל פגע בה.
הוא החליט לספר לה....
**כמה חודשים קודם לכן**
"נו שיענה כבר..."
שחר:"הלו"
.....:"שחר?!" שחר:"כן, מדבר...מי אתה? מה אתה רוצה?"שאל בתוקפנות
....:"היי, אני אלירן, ויש לי עבודה בשבילך!"
שחר:"עבודה? מאיפה הגעת אלי בכלל?" שחר החל להתעצבן, הוא שנא שמחלקים את המספר שלו לאנשים שהוא לא מכיר..ועוד למטומטמים כאלה...
אלירן:"מ...מרון, חבר שלך לא?"
שחר:"כן, נו דבר כבר! מה העניין?"
אלירן:"אה זה? זה אל לטלפון, נפגש ונדבר...."
שחר:"עוד רבע שעה במרכז!"
אלירן:"ביי!"
**כעבור רבע שעה**
אלירן החל לחפש את שחר בעינו..
"אחי! נעים מאוד אלירן!"
שחר:"נעים....מאוד" אמר כאילו מזרז אותו לדבר...
אלירן:"אז ככה, עדי?, היא האקסית שלי, ולפני איזה שבוע היא ראתה אותי בוגד בה...עם אחת הידידות שלי, שהיא אחת החברות שלה, חופית. ואתה יודע לא ממש בוגד, סתם התנשקנו כזה אתה יודע והייה נכנסה בדיוק והתחילה לקלל אותי, והיא השפילה אותי, כי חופית אתה יודע היא בין השוות בשכבה ומה? כאילו להתחיל לקלל אותי?! כאילו הלוו מה את חושבת? ועוד ליד חופית? אז זה שהיא טועה ואתה תעזור ותפגע בה, תשפיל אותה, ואם תעשה את זה טוב אפילו תקבל בונוס!"
שחר הבין שיש לו עסק עם סנוב...אז מי כבר תהיה זו שצריך לפגוע בה...בטח סתם איזה כונפה...אז הוא הלך על זה...
"הולך" הוא אמר "אבל איך אני אכיר אותה?"
אלירן:"אל תדאג לזה אני כבר אדאג, יש איזה מסיבה משהו מחר, אני אתקשר אלייך ואתן לך פרטים...אה..וככה היא נראת.." והראה לו תמונה שלה..
שחר:"סבבה, יאללה אחי אני חייב לעוף..בי!"
אלירן:"ביי אחי, תודה!!"
**בחזרה לחדר של שחר**
"ומשם את יודעת מה היה, הכרתי אותך, ובהתחלה נשבע לך רציתי לפגוע בך, אבל איך שהסתכלת עלי...לא יודע מה היה שם אבל המבט הזה שלך, העניים שלך, הפנים העדינות האלו והמבט השבור בעניים, לא הייתי מסוגל לעשות לך את זה... אז בהתחלה המשכתי..ניסיתי והמשכתי לנסות לפגוע בך..אבל מאוד מהר גיליתי שאני מאהב בך מעל הראש..."כמובן שכששחר נזכר וסיפר את זה לעדי הוא החזיר כמה פרטים קטנים...
היא שתקה,
האהבה שלו שתקה,
המבט הזה...מאותה הפעם הראשונה שנפגשו חזר, המבט השבור והעניים..
העניים הבוכיות חזרו...
"תגידי משהו!"
אני:"מה אתה רוצה שאני אגיד לך?!!?"
שחר:"לא יודע! אבל משההוו!! אני לא יכול לראות אותך ככה...תרביצי לי, תקללי אותי תעשי משהו!! אבל אל תשתקי! אל תעשי לי את המבט המאוכזב הזה! אני לא שיקרתי בקשר לאהבה שלי אלייך!!!"
אני: "אני לא יודעת מה להגיד לך, אין לי מה להגיד לך... אתה לא יכול לדבר בכלל על אלירן כי אתה לא יותר טוב ממנו! שניכם אותו חרא!! אל תתקרבו אלי יותר... בחיייםם!"
שחר:"בבקשה אל תגידי את מה שאני חושב שאת הולכת להגיד....בבקשה..."
אני:"שחר זה נגמר!! והפעם לתמיד...אל תחפש אותי יותר...ובבקשה אל תעשה את זה יותר קשה ממה שזה..שנינו יודעים שאין לאן לחזור...ואי אפשר לשנות את זה עכשיו..."
והיא הלכה...
זו הייתה הפעם האחרונה שהם דיברו...על אותו הנושא...הם פשוט התעלמו מזה ודיברו..במינימום שבמינימום..
הוא נפגע ממנה על זה שהיא התאהבה בדבר הזה שגרם לו לפגוע בה..
היא נפגעה על זה שהוא חשב בכלל לפגוע בה,
הוא נפגע כי הוא חשה שהיא לא אהבה אותו בכלל,
היא נפגעה כי היא חשבה שכל אהבתו אליה הייתה שקר..
עברה לה כמעט שנה..הדברים נשארו כמו שהם..
אדם ודניאל עדיין חברים...נפרדו חזרו ועכשיו יש להם חצי שנה..
לי ולשחר היה אמור להיות מחר שנה...
ישבתי לי בחדר שלי...עברתי על הזיכרונות שלי, חשבתי על כל מה שעברתי, הגעתי למסקה שהאהבה לא מתאימה לי...
כל פעם שאני מתאהבת בסוף יוצא שאני נפגעת..
הבנתי שמעכשיו?! לא איכפת לי מכלום...
אני לא נשברת יותר...
אבל...ידעתי שיהיה לי קשה..
כי הדיכאון כבר איתי שנה..
קשה לי לראות את שחר עובר לידי ולא לתת לו נשיקה, לא לחבק אותו, ולא להגיד לו כמה שאני אוהבת אותך...וכמה שאני מתגעגעת אליו...
פתחתי את המחברת...שכתבתי בה בזמן שאני ואלירן היינו חברים....
ואחרי שנפרדו..החלטתי להתחיל לכתוב:
'כמה שרוצה אותך לשכוח,
כך גם רוצה לשמור את אותה האהבה,
רוצה להפסיק לחשוב
אבל גם רוצה להאמין שאתה אוהב
בבקשה תדבר,תגיד לי מה יקרה,
רק אל תתעלם...'
...
'הסביבה שלך נופלת,
האדמה רועדת,
רק את נשארת, עומדת על הקרקע,
מנסה לא ליפול יותר ממה שנפלת
רוצתה לעלות למעלה,
למרות הקשיים שאותך הורגים'
...
'הספר נפתח,
השקרים עולים,
הדף עובר, משאיר את העבר מאחור,
מה שהיא לעולם לא יחזור..
וכאם בעמוד הזה, רוצה לחיות עכשיו
והדף הבא כבר יגיע לבד...'
…
'התחלה חדשה,
תתחיל לה בדף חדש,
במקום חדש,
ובסיפור חדש...'
..
היא עצרה רגע...וקראה את מה שכתבה אחרון..
היא החליטה שזה ממש נכון..
והיא החליטה לעזוב..
לנסוע לבד..
לחשוב על הכל ואז כשתחזור בטוח יהיו לה פתרונות להכל..
ואפילו אולי היא תסלח לשחר..
כמו שהיא הייתה רוצה לסלוח לו...
היא פשוט לא ידעה שהוא כבר מנסה להמשיך הלאה...
נקודת מבט של שחר:
הוא שכב. כמו תמיד בשנה האחרונה..
בוהה בתקרה חסר מצב רוח,
חסר כוח..
אדם נכנס לחדר פתאום:
"היא עוזבת!"
"מי עוזבת?" הוא שאל...
אדם: "סבתא שלי! מה מי עוזרבת?!?!?!?! עדי!"
שחר:"היא מה?!!?" אמר וקפץ מהמיטה....
אדם:"היא...היא עוזבת...ו..."
=
מקווה שתאהבו...
33>
שבת שלום=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
