כשפסקו מחיאות הכפיים יוסי כחכח בגרונו ואמר "מעולה, שילה התקבלת וגם את, ג'ינג'ית" הוא אמר ושתיהן חייכו ונתנו כיף אחת לשניה, "רגע, לא סיימתי ועכשיו, יש לי הפתעה בשבילכם, יהיה לנו נגן אורח שילווה את שתי העלמות הצעירות האלו. או! הנה הוא הגיע" יוסי אמר בקול מרוצה, שילה הפנתה את ראשה לכיוון הדלת והייתה פשוט בהלם...
-
שימו את השיר הזה : http://www.youtube.com/watch?v=0Iq6QG7lEoo
זה היה דביר... הוא עמד בפתח ואמר "היי" ליוסי. הוא נכנס לחדר וסגר אחריו את הדלת, הוא הבחין בשילה ופקח עיניו בהפתעה, הוא הרכין את ראשו והתיישב בכיסא ריק, שילה תקעה בו מבט משמעותי מאוד ונשענה לאחור, ניקי לחשה לה "חבר שלך?" שילה סובבה אליה את הראש ואמרה חד וחלק "אקס", ניקי עשתה פרצוף שואל ושילה סימנה לה בידיים 'נדבר על זה אח"כ'. יוסי אמר "התזמורת תנגן ותשיר את השיר 'בגלל הרוח', לאחר מכן שתי העלמות כאן ינגנו את השיר שלהן ויהיה ליווי של דביר עם..." שילה קטעה אותו באמצע "לא צריך גיטרה בס" היא ידעה שהוא מנגן על בס, פעם הם גם ניגנו ביחד, יוסי היה המום מהחוצפה של שילה "סליחה אני מנהל כאן ואני קובע"
"אבל אין לו את התווים" ניקי תירצה בשביל שילה
"אז נשמע את השיר ונכתוב לו תווים" יוסי חתם את השיחה. ניקי הסתכלה על שילה במבט של 'ניסיתי, סורי'. שילה התחילה לנגן את הפתיחה לשיר שניקי כתבה, הוא דיבר על מה שניקי הרגישה לאחיה מייקל אבל... המילים די דיברו אליה, היא נשכה את שפתיה וניסתה להתרכז בשיר. 'זה הזמן שלך להוציא את כל הרגשות בלי שיראו אותך בוכה' היא חשבה לעצמה והתחילה לשיר, דביר הסתכל עליה בעיניים חולמניות אבל התנער מזה, הוא ידע שהיא לא תסכים לחזור אליו יותר...
"יופי חזרה מעולה, נתראה מחרתיים באותה שעה" יוסי אמר, כולם יצאו החוצה והוא נעל את דלת החדר. אביו של דביר צפר לו ממכוניתו, דביר הביט בשילה במבט עצוב ונכנס למכונית, שילה הסתכלה על המכונית הנוסעת וכאב לה, באמת שכאב לה. ניקי הסתכלה על שילה מהצד והיא הבינה אותה, גם היא הרגישה את אותו הדבר אבל היא ידעה שלשילה זה הכי כואב כי הם היו ביחד... והיא ומייקל אפילו לא היו זוג, היא הרהרה בעצב.
"אחותי, בא לך לדבר?" היא ניגשה אל שילה, שילה הנהנה בראשה, הן התחילו ללכת לכיוון ביתן ושילה אמרה "היינו חצי שנה ביחד, איך אפשר לבגוד אחרי זמן כזה ארוך??"
"יש אנשים שמסוגלים לכל דבר, אחותי" ניקי אמרה לה, אבל היא בעצמה לא הבינה איך יכול לקרות דבר כזה.
"אבל אני לא מבינה, הוא אהב אותי, באמת שהוא אהב אותי" שילה אמרה בכאב
"אני לא חושבת שזה היה קשור לאהב- לא אהב, זה עניין של נאמנות"
"כן אה?" שילה הצליחה להוציא חיוך ציני.
הן המשיכו ללכת בשקט, אף אחת לא הוציאה מילה, כי לא היה צורך בזה כדי להרגיש את העצב באוויר.
-
עומר ישב בביתו עצוב, הוא תהה אם הידידות בינו לבין שילה תיהרס, 'טוב, לפחות היא לא יודעת שאני אוהב אותה' הוא ניסה לעודד את עצמו, אבל לא הצליח, הוא חייג את המספר של שילה ואמר לה, "שילה, אנחנו באמת צריכים לדבר" שילה לא הבינה מה הולך כאן אבל היא פשוט ענתה "5 דקות ואני כאן". הוא פתח את דלת ביתו, שילה הייתה לבושה בטעם הייחודי שלה שהוא כל כך אהב, היא שמה לב שהוא עשה קוצים בשיערו החום כהה והיא לא הבינה למה. שניהם עלו לחדר שלו, שהפעם לא נראה כמו אחרי מלחמה, זה היה לה די מוזר. שניהם ישבו על הפוף בחדרו ששילה הכי אוהבת לשבת עליו כשהיא באה אליו, היא אמרה "אז... מה שקרה לפני שבוע- ימים היה מוזר נכון?"
עומר הנהן בראשו "מאוד"
"ואי אפשר להתעלם מזה" היא המשיכה
"אני חושבת שהדרך הכי טובה כדי לדעת אם אנחנו סתם ידידים זה לבדוק את זה שוב, אם לא נרגיש כלום, אז סבבה ואם כן- אז נראה". שפתיהם נגעו אחת בשניה והם התנשקו, שילה הסמיקה ועומר הרגיש בעננים, הם התנתקו, "לא הרגשתי כלום- זה אומר שאנחנו רק ידידים, מגניב לא?" שילה חייכה, עומר שיקר "כן.. מגניב, גם אני לא הרגשתי כלום" הם התחבקו ושילה היתה צריכה ללכת כבר "ביי ידיד שלי" ושלחה לו נשיקה, היא סגרה אחריה את דלת חדרו, ואחרי שראה ששילה יוצאת משער ביתו הוא חבט חזק בפוף וסינן "אני טיפש טיפש טיפש, למה לא אמרתי את האמת?!!".
-
דניאל הלך בדרכו הביתה, הוא ידע שנפרד ממיתר כי הוא הרגיש משהו לשילה,הוא לא רצה לפגוע במיתר אבל זה היה הדבר הנכון לעשות, הוא ידע שהוא צריך לעשות משהו עם זה, פתאום הוא הרגיש שהוא דרך על משהו, זאת הייתה הרגל של שילה, היא הייתה במצברוח טוב וצחקה "היי גם לך", ודניאל ידע שזה הצ'אנס שלו "היי שילה, אממ... תקשיבי, רוצה לצאת איתי?"...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Little Melody
