היי אנשים,

אממ... למרות שהבטחתי הפרק שוב התעכב

אבל אממ... יש לי די לחץ של תחילת שנה כה

של מבחני תחילת השנה ולעשות שיעורים כדי

לעשות רושם טוב על המורים החדשים

אז... אני לא יודעת ממש להגיד לכם באיזו תדירות

יצא פרק...

אז הנה פרק 11 :)

-

ניקי פתחה את דלת ביתה של שילה, שמשום מה לא הייתה נעולה, היא נכנסה לחדרו של מייקל וראתה אותו מתנשק עם מישהי, 'אז יש לו חברה' היא חשבה והרגישה את הדמעות מטפסות בכוח בגרונה, היא ידעה שזה בלתי אפשרי בינם והיא הבטיחה לעצמה שלא תעשה דרמה אם יהיה עניין כזה אבל הדמעות כבר חנקו אז היא פשוט יצאה מהחדר, בלי לומר מילה...

-

היא הייתה במעלית ורצתה כבר הביתה. היא פתחה את דלת ביתה, רצה לחדרה וניגשה לשק אגרוף שהיה תלוי בקצה חדרה, היא דמיינה שזה מייקל וחבטה בו בכל כוחה, עם כל הכאב והעצב, באיזשהו שלב היא התעייפה וחיבקה את השק אגרוף, הדמעות שלה הרטיבו את השק. היא נרגעה קצת אחרי שעה והתקשרה לשילה. שילה התייצבה בחדרה אחרי שתי דקות, חיבקה אותה ואמרה "מה קרה אחותי?" ניקי הרימה אליה עיניים אדומות "את ידעת שיש לו מישהי?"

שילה לא הבינה על מה ניקי דיברה "למי?"

"ל..לאחיך הטיפש" ניקי גמגמה בבכי

שילה נהייתה חיוורת, היא לא ידעה שניקי ממש התאהבה באח שלה "כן, דיי..."

"אז למה לא אמרת ליי?" ניקי בכתה

"כי את יודעת, זה לא היה חיוני כי לא ידעתי כמה את מאוהבת בו, אחרת הייתי מזהירה אותך מראש" שילה הרגישה אשמה וניקי הרגישה נבגדת, למרות ששילה לא הייתה אשמה כי היא לא ידעה, אבל הכעס השתלט עליה "שילה, תשאירי אותי לבד בבקשה" היא הפנתה אל שילה את גבה, שילה עזבה את החדר מהר, 'יופי, אני מאבדת את אלה שהכי קרובים אלי' היא חשבה לה בעגמומיות ונכנסה למעלית, היא הסתכלה במראה וחשבה 'למה לעזאזל כל מי שאני נמצאת בסביבה שלו נפגע ממני?'.

-

למחרת בבית הספר שילה הלכה במסדרון, היא ראתה את עומר, הוא גם ראה אותה ואמר לה "היי" חלש ומבאס ואז המשיך ללכת עם הראש תקוע בנעליו. שילה רצתה באותו הרגע לבעוט,לבכות, לצרוח עד שיצא לה הקול והכוח, היא הייתה כל כך שבורה מבפנים, עד שהרגישה יד על כתפה, זה היה האחראי על המקהלה, הוא אמר לה "בואי שניה, אני רוצה לדבר איתך" היא פתחה את פיה "אני באתי לריתוק, אפילו תשאל את האחראי ותבדוק ברשימות!" הוא חיכה שתסיים לדבר ואמר

"אני דווקא רציתי לדבר איתך על משהו שונה לגמרי, שילה ראמון" שילה הייתה סקרנית לדעת מה הוא רוצה אבל היא הסתירה את זה, "דבר" היא ירתה

"למרות שעברתם על כללי בית הספר, שמעתי אותך מנגנת ואת פשוט כשרונית"

"תודה, ו...?" היא עדיין לא הבינה מה הוא לעזאזל רוצה ממנה

"את לומדת גיטרה ופיתוח קול?" הוא התעניין

"אממ... לא" היא עדיין לא הבינה לאן הוא חותר

"הייתי רוצה שתשירי סולו עם התזמורת"

"אממ... תקשיב המורה, אני ממש לא בקטע של דברים כאלה, תודה בכל זאת"

הוא שמע את זה אבל לא התייאש "זה בסדר קחי לך זמן לחשוב, ההופעה בעוד שבועיים, תודיעי לי בעוד 3 ימים" הוא סובב את גבו ללכת והותיר את שילה מהורהרת.

-

כעבור 3 ימים:

שילה לא האמינה שהיא עושה את זה, היא ניגשה אל יוסי, מנהל התזמורת ואמרה לו "יוסי תקשיב, אני מוכנה להצטרף לתזמורת אבל יש לי תנאי, קודם כל אני לא מוכנה ללבוש את החולצות הלבנות הפלצניות האלה ודבר שני אני לא הולכת לשיר שירים משעממים" יוסי נדהם מהביטחון של הילדה, בדרך כלל הוא היה אומר לא ומעמיד אותה במקומה אבל היא הייתה כישרון נדיר "טוב, אני מסכים, בואי לחזרה ישר אחרי הלימודים" הוא אמר והתרחק מהמקום. שילה חשבה לעצמה 'הכל יהיה בסדר אם אני אשאר נאמנה לעצמי' ונכנסה לכיתה. היא התיישבה במקומה ליד ניקי, הכיסא של ניקי היה ריק והיא התחילה לדאוג אבל ניקי נכנסה לכיתה כמה דקות אחרי המורה והתיישבה במקומה, היא שלחה לשילה פתק:   שילה, אני מצטערת על מה שהלך לפני כמה ימים, פשוט הייתי מבואסת מאחיך הטיפש, את הכי לא אשמה שבעולם, באמת! ותקשיבי, אני לא רגילה להתנצל, זה לא באופי שלי לצערי, אז נראה לי שאני לאט לאט לומדת לא? בכל מקרה, אני ממש מצטערת שהייתי מגעילה, סולחת לי? אני באמת לא רוצה להרוס את החברות שהתחילה

שילה קראה את הפתק, חייכה והנהנה בראשה, ניקי חיבקה אותה והמורה לאנגלית צעקה "שוב פעם הקבוצת תמיכה הזאת?! אם אתן רוצות להישאר בהקבצה א' כדאי שתפסיקו לפטפט, ראמונה וניקול!" שתיהן הסתכלו אחת על השניה במבט של 'איזה טיפשה' והתחילו להעתיק מהלוח... כשהמורה לא הסתכלה שילה לחשה לניקי "אני צריכה ממך טובה קטנה" וקרצה לה.

ניקי ושילה הלכו למקהלה, כל הדרך ניקי עשתה חיקויים של המורה לאנגלית ושילה חיקתה את המנצח של התזמורת, שתיהן נשפכו מצחוק והיו שמחות. הן נכנסו לחדר של התזמורת באיחור וכל הילדים נעצו בהן עיניים, שילה הייתה לבושה בחולצה עם פסים בכתום לבן וסווטשירט פתוח מעל וג'ינס עם חצאית מיני משובצת חומה מעל, ניקי לבשה מכנסונים וסווטשירט שכתוב עליו stupid  והיה חץ לצד ימין, אבל זה לא מה שהפריע, למרות שעוד היו מיליונים כאלה, הפריע לילדים הגוון השחור בשיערה הג'ינג'י של ניקי. הם הסתכלו על שתיהן כאילו נפלו מכוכב אחר ושתיהן שמו לב לזה, אבל שילה התעשתה ראשונה ואמרה "אממ... יוסי, באתי להיבחן עם חברה שלי ניקי בשיר שהיא כתבה ושתינו הלחנו". שתיהן התמקמו, ניקי על התופים ושילה על הגיטרה, שתיהן שרו וניגנו וכולם הסתכלו עליהן, כשסיימו לשיר כולם מחאו להן כפיים, כולל יוסי. כשפסקו מחיאות הכפיים יוסי כחכח בגרונו ואמר "מעולה, שילה התקבלת וגם את, ג'ינג'ית" הוא אמר. ניקי לא ממש תיכננה את זה אבל שתיהן חייכו ונתנו כיף אחת לשניה, "רגע, לא סיימתי ועכשיו, יש לי הפתעה בשבילכם, יהיה לנו נגן אורח שילווה את שתי העלמות הצעירות האלו. או! הנה הוא הגיע" יוסי אמר בקול מרוצה, שילה הפנתה את ראשה לכיוון הדלת והייתה פשוט בהלם...

שילה נכנסה לח'7, הכיתה שבה היה הריתוק, המורה המשגיח נראה טיפוס עצבני מאד, הוא הצביע על שולחן בקצה כיתת הריתוק. שילה התיישבה בחוסר רצון במקום שהמורה העצבני הורה לה לשבת וסקרה את האנשים בכיתה, היו שם את הערסים משכבת ט', כמה פקאצות מכיתה ז', ילדה עם אוזניות על האוזניים, ילד שישן על השולחן ועומר... שלא היה שם, 'ילד טיפש' היא חשבה לעצמה. דלת כיתת הריתוק נפתחה ודניאל עמד בפתח "כאן זה הריתוק?' הוא שאל את המורה המשגיח בזלזול, המורה שם לב לזה אבל התעלם ואמר לו "פשוט שב בשולחן כלשהו". דניאל בחר בשולחן שליד השולחן של שילה, הוא ניסה להגיד לה מין 'היי' קטן ומנומס, אבל היא רק הרימה גבה באדישות. המורה העצבני פתח את פיו "אוקיי, כמו שהבנתם כל אחד ואחד מכם עבר על חוק בבית ספרנו והוא קיבל את המגיע לו, אני לא מוכן שיזלזלו בשעה הזאת שאתם נשארים" הוא דפק על השולחן כדי להעיר את ההוא שישן שם, הוא קם בבהלה וכל הכיתה התחילה לצחוק חוץ משילה, שגלגלה את עיניה ורק רצתה שהסיוט הזה יגמר. המורה התחיל להקריא את שמות המרותקים כדי לבדוק נוכחות, הוא הגיע לשמו של עומר, "דור עומר" הוא קרא, שילה ידעה שהיא חייבת לעשות משהו, היא אלתרה במהירות "הוא הקיא והלך הביתה". המורה הלך לבדוק במזכירות את זה כי הוא לא ממש האמין ובינתיים הערסים מט' צחקקו ואמרו "נמושה" שילה התרגזה וקמה ממקומה, היא אמרה "מי אתם חושבים שאתם בכלל? אה?" הערסים נדהמו אבל לא נבהלו "חח מה תפסת תחת" אחד מהם אמר, דניאל קם לעזרתה ונתן אגרוף להוא שאמר את זה, ההוא קם ממקומו ושאר הערסים אחריו. שילה הפרידה בינהם לפני שהייתה יכולה להתפתח קטטה רצחנית "תפסיקו! למה אתם חייבים ללכת מכות כמו בבונים?! יש מילים אתם יודעים! טיפשים..." היא אמרה זאת וחזרה למקומה ודניאל אחריה, הערסים תקעו בו מבטים רושפים והוא הביט בהם באדישות.

-

http://www.youtube.com/watch?v=nC4fJkmIv0E :שימו את זה

כשנגמרה השעה הסיוטית הזאת, שילה ודניאל הלכו ביחד הביתה. חצי דרך הם שתקו עד ששילה התחילה לדבר "הי... תודה שהגנת עלי" דניאל אמר בשקט "על לא דבר" הם המשיכו ללכת והגיעו לביתו של דניאל, לשילה נשאר עוד קצת מרחק והיא אמרה לו "ביי" קצר ומבאס ורצתה להתחיל ללכת אבל דניאל הפתיע אותה ואמר "אני אלווה אותך קצת" שילה משכה בכתפיה בקטע של 'לא משנה לי' אבל דניאל הבין שזה הסכמה. הם עברו דרך הוילה של מיתר, דניאל הסתכל על הבית של מיתר קצרות ואז הפנה את ראשו, הוא לא ראה שמיתר שם בחלון, אבל היא ראתה אותו. מיתר יצאה מפתח ביתה וקראה "דניאללל!" דניאל סובב ראשו בבהלה וראה אותה, היא רצה לכיוונו, "היי דני" היא אמרה ונישקה אותו קצרות בפה, "ה...היי" הוא גימגם במבוכה, לא היה לו נעים משילה והיא הרגישה בזה ופשוט אמרה "טוב, אז... תודה שליווית אותי דניאל" וסובבה את גבה והלכה . מיתר אמרה "שוב היא??"

דניאל שנא את הקנאה שלה ואמר "נו אל תתחילי היא כולה ידידה שלי" מיתר הזעיפה את פניה, "ממתי מלווים ידידות הביתה??"

דניאל ענה לה "תקשיבי מיתר, אני די חושב שהעניין של חברים משני בתי ספר שונים לא יעבוד, אני מכיר אנשים חדשים ואת כל הזמן עם הפחדים שלך, אני אוהב אותך אבל... זה לא יעבוד, את לא חושבת?"

מיתר הייתה המומה אבל היא הייתה חייבת לשמור על הכבוד העצמי שלה "לא... אני לא חושבת, אבל אם אתה רוצה אז סבבה..." והוסיפה, "אפשר רק נשיקת פרידה ממך?" עכשיו הוא יזם את הנשיקה, אבל היא הייתה קצרה וקרה. מיתר נכנסה לביתה והתחילה לבכות, אחותה אופק ישבה ודיברה בטלפון, אבל להפתעתה מיד ניתקה את השיחה, "היי מה קרה תאומה שלי?" מיתר לא האמינה שהיא אי פעם תספר לה משהו

"ז...זה דניאל ה..הווא" היה לה קשה להגיד את המילה הקשה הזאת

"נפרד ממך המניאק?" אופק שאלה בכעס, מיתר הנהנה בראשה

אופק ידעה שזה יקרה, היא תמיד אמרה את זה למיתר אבל מיתר תמיד עשתה תנועה של ביטול בידה ולא הקשיבה לה. אופק הרכינה את ראשה בעצב וחיבקה את אחותה. הרגע הזה היה הרגע היחיד שהן היו כאלה קרובות בשלוש שנים האלו.

-

ניקי באה למייקל, סתם כי התחשק לה לדבר, הם די התקרבו כי היא הייתה מאוד בוגרת לגילה, אז מייקל היה יכול לספר הכל, אבל ממש הכל והיא הייתה יועצת מעולה, גם מייקל עזר לה והקשיב לה, רק שהיא גם התאהבה בו, אבל הוא לא שם לב כי היא הסתירה את זה טוב מאוד... בקיצור- שניהם הסתדרו מעולה והיא קפצה אליו כמעט כל יום, והם דיברו שעות. ניקי פתחה את דלת ביתה של שילה, שמשום מה לא הייתה נעולה, היא נכנסה לחדרו של מייקל וראתה אותו מתנשק עם מישהי, 'אז יש לו חברה' היא חשבה והרגישה את הדמעות מטפסות בכוח בגרונה, היא ידעה שזה בלתי אפשרי בינם והיא הבטיחה לעצמה שלא תעשה דרמה אם יהיה עניין כזה אבל הדמעות כבר חנקו אז היא פשוט יצאה מהחדר, בלי לומר מילה...