• לפעמים אני פשוט חושבת שאני אקח את הכסף, אלך לסופר/ניו פארם ופשוט לקנות איזה "הקלה".
• לא להיכנס לפאניקה, לא להקשיב לצרחות האישיות, להדחיק אותן.
• אני יודעת להגיד שהכל בראש, שהכל אשלייה. אני יודעת להגיד את זה לאחרים, לא לעצמי.
• אני חוששת שאני פשוט מתחילה לאכול מתוך ייאוש.
• ככל שעובר הזמן אני בורחת יותר ויותר אל עבר הלקסעדין. זה כבר לא לאכול מעט ובמקרה הצורך אם תהיה לך נפילה זרקי לעצמך מספר כדורים..
יולי 2007
• נאמס לי לאכזב את עצמי.
• אני מרגישה שהשליטה חוזרת אלי.
• סגרתי 24 שעות.
• הגרון שלי היה כ"כ רעב לאוכל ומרוב שהייתי עצבנית (ואני אפילו לא יודעת למה) פשוט לא התנגדתי לו.
• זמן התחלה : 21.7, 19:00.
• כי אני מרגישה זוועה וגועל עצמי עצום.
• אני במרחק של שבוע וחמישה ימים מהיום-הולדת שלי. אסור לי להשבר. פשוט אסור.
אוגוסט 2007
• בדרכי לתחנת אוטובוס יצא שהעברתי מבט חטוף לעבר הבטן והמחשבות מתחילות "איכס. למה את חושבת שאת ניראת טוב? אם רק היית כרגע עם מספר ק"ג פחות, היית יכולה להיות כ"כ יפה. מזל שלקחת איתך חולצה 'ספייר' בתיק".
• היום יום הולדת. ואני עוד כחצי שעה סוגרת צום של 72 שעות (שלושה ימים).
• צום 108 שעות סגור. הגעתי למצב בו אני חולמת שאני אוכלת (אני לא זוכרת בדיוק מה), וזה הרגיש לי כ"כ אמיתי ומספק. אך בו בזמן כ"כ מלחיץ שאולי אני באמת אוכלת ולא רק בחלום.
• "מה.. מה אני אעשה איתך? את כישלון!"
• נשברתי, השמנתי, המשכתי להשמין, כעסתי, רתחתי, התביישתי.
• הפעם הוא הבין, ואפילו התנצל. התנצל על זה שניסה לעזור לי. התנצל על זה שבמקום להבין, ישר ניסה לתקן. לתקן את האני המקולקלת. דבר שמנע ממני לדבר איתו בנושא.
ספטמבר 2007
• אז בביה"ס אני לא אוכלת, ואחרי ביה"ס אני לא אוכלת.
• "איך את יכולה להיות כ"כ ישרה, ובו בזמן כ"כ עקומה?"
• כ"כ פאטתי מצדי שאני מנסה לשכנע את עצמי שאני משהו שאני לא. וזה נכון לגבי כ"כ הרבה דברים.
• כמעט בכיתי. איזה אושר, הא? כמה מוזר שאני מברכת כל רגע בו אני כמעט בוכה.
• הופתעתי לשמוע אותה מזכירה לא מעט פעמים את המילה "אנורקטית".
• את פשוט ילדה מטומטמת! תראי, האפילו המחזור חזר להיות סדיר (ואני כמו ילדה עוד יותר מטומטמת מתלוננת על זה).
• אני מרגישה חלשה. אני מרגישה שהובסתי. מבחינה רגשית ומבחינה פיזית
• מצו חיפוש בחשד לשימוש בסמים, לחקירה, ליידוע ההורים שילדתם הקטנה סובלת מהפרעות אכילה.
אוקטובר 2007
• "..אנחנו נבדוק את זה, אם את באמת אלרגית לגלוטן, אולי זו הסיבה שכנראה יש לך הפרעות אכילה.."
• אני לא מצליחה לישון כמו שצריך (וגם כשאני כן מצליחה להרדם, אני מתעוררת המון תוך כדי), אני מרגישה בעייפות תמידית, אין לי כח לדבר עם אף אחד, אני שמה לב שאני צוחקת אשכרה בכח.
• נעשיתי רגשנית, עצבנית, וחסרת סבלנות.
• עכשיו מסתכלים עליי ומצפים ממני להתנהג כמו מופרעת אכילה.
• כ"כ נמאס לי מעצמי!!
• יצאתי לדרך חדשה. רעננה ומוצלחת יותר.
• נמאס לי מהשומן שעוטף אותי, ונמאס לי מההערות ה"את רזה".
• נמאס לי לוותר.
• סוויצ' שונה. את אוהבת להתנסות בדברים, את אוהבת להסחף, לא מאבדת עשתונות. ובסופו של דבר את חוזרת לעצמך.
• וזה היה נורא, וזה היה מטומטם, וזה היה משחרר וטוב.
נובמבר 2007
• ואת משכנעת את עצמך שהכל בסדר. הכל רגוע עכשיו.
• בתוך הראש עוד מנקרת לך המחשבה.
• אני אוכלת. ועם זה שאני אוכלת, אני מתרחבת.
• הפעם האחרונה שצמתי/לקחתי משלשלים, הייתה לפני כחודש וחצי-חודשיים.
• הקאתי כי פחדתי.
דצמבר 2007
• על משקל 51 אני ניראת בדיוק כמו מתי שהייתי על משקל 48.5-49. ההבדל הוא שעכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב בנוגע לגוף שלי. והרבה יותר בריאה.
• המחשבות מתרוצצות בראש במשך כל היום, והמחזור הוא תירוץ עלוב לאכילה בלתי נגמרת.
• את מנסה להנות, ואת באמת נהנת, אבל בו בזמן מחסלת את עצמך מבפנים.
• המון זיכרונות מהעבר פתאום עולים ומציפים אותי געגוע קל למה שהייתי פעם. לילדה התמימה והבודדה.
• כבר תקופה ארוכה שלא הרגשתי מכונסת כ"כ בתוך עצמי, לבד.
• אז ניסיתי להתעלם, והמשכתי בדרכי. ואז הגיע הגירוי הזה בעיניים, אותו גירוי שמבשר על דמעות בדרך.
ינואר 2008
• "אני צריכה בגדים חדשים.. הכל כבר קטן מדי"
• "נו, יעלי.. למה את לא אוכלת?"
• אני מרגישה נקייה ומשחוררת.
• הלבד מתחיל להשתלט חזרה.
פבואר 2008
• באמת חשבתי שאני תמיד רואה את מה שבאמת נמצא.
• אני צריכה את המעקב הזה. אז וואלה, תאספי את כל האגו הקטנטן שלך, ותפסיקי להתבייש בזה שאת אוכלת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
