זה לא עוגיות...

נמאס לי מכל כך הרבה דברים

פשוט מחליא אותי

הכל כל כך דפוק וצבוע מגעיל

הקבוצה שלי פשוט לא קבוצה

אין אמון, אין חברות אמיתית, הכי צבוע שיש, אני מרגישה שכולם שונאים אותי, אני מרגישה שהם פוחדים מזה שאני תנועתית מדי בשבילם, אני מרגישה שהם מרגישים שאני מורה, שאם הם לא באים לפעולה אני ישאל למה יבקש סיבה מוצדקת ואישור הורים, אני מרגישה שהם לא באמת רוצים להיות בתנועה ושהם לא פורשים כי אין להם כח שכולם ישאלו אותם למה וינסו שישארו, אני מרגישה שבמקום להגיד לי את האמת ושהם לא רוצים להיות פה הם אומרים שקרתה "תקרית" ומשקרים לי, כחברה שלהם, על איך הם באמת מרגישות, אני מרגישה שאם עכשיו הם היו קוראות את זה הם היו מוציאות אותי הרעה ואומרות שאני תוקפנית ומעליבה-שזה דבר שקורה כשעצבניים! ואני מתחרפת שמישהי ביניהן משתפת איתם פעולה ועושה את זה גם ואחר כך מדברת איתי על המצב הרע של הקבוצה.

מזל שיש אותו (לו מישהו שאני רוצה או משהו כזה, פשוט חבר קבוצה שהוא באמת חבר)

לראות היום את כל אלה שיכולים להיות חניכים שלי בחאקי "חגיגי" היה הכי כואב לי בעולם. ולחשוב שאני לא באמת עושה משהו בשביל שזה לא יהיו ככה עוד יותר כואב לי. אני חושבת שברגע שאני יבנה ערב תרבות ומולי יראה אותם עם חאקי רק ייתן לי מרץ לעשות אותו הכי תותחי בעולם!

וכל דבר שאני נזכרת בו מהתקופה שהייתי בצופים עוד יותר גורם לי לשנוא את התנועה הזאת ולהבין למה אני לא שם.

ומחליא אותי לחשוב שזה מה שהם מקבלים שם, ולא את מה שמקבלים בתנועה. בנוער העובד והלומד.

אני פשוט כל כך שמחה שאני כבר לא בצופים.

והטקס הצבוע הזה שהיה עכשיו ליום השואה היה מזעזע.

הוא היה טוב בקטעים מסויימים.

אבל עשה לי בחילה שמי שהעביר אותו הייתה המנהלת של הבית ספר שלי.

ועשה לי להקיא שקלטתי שאמרו בטקס הזה דברים נורא יפים, שאפשר להגיד גם על הפליטים מדרפור, ואז לראות תגובות בוואלה! שאומרות שלא צריך לעזור להם ושיש לנו מספיק בעיות על הראש גם בלעדיהם.

מה המטרה בלציין את השואה אם אנחנו לא לוקחים מזה כלום?

מזל שיש לי נקודות אור בחיים. אם לא הייתי לוקחת את הדברים למקום חיובי ולא היו לי חברים שהיו עוזרים לי לעשות את זה ולראות גם את הטוב אני כבר מזמן הייתי משתגעת. איך עשה לי טוב לראות חניכה שלי (מתוך 3 שהם לא באמת חניכים) אחרי הטקס ושהיא אמרה לי שהיא חיפשה אותי=]. ואיזה כיף היה לדבר עם חניך מהקייצת, אני באמת מתה עליו. יש אנשים שבלעדיהם אני כבר לא הייתי שפויה.