אחרי סמינר חזרתי באמת מלאת אנרגיות,
רצון לקחת אחריות על הקן,
רצון ליזום דברים,
אמונה שהקן יכול להיות באמת מדהים השנה
ויזמתי היום יום עבודה בשביל שכבר עכשיו הקן ייכנס לחניכים לתודעה,
רצינו להכין פלריגים מגניבים ולתלות בכל המושבה,
אבל לא, מישהו החליט שחייבים לנקות את הקן
די הגיוני, וגם מוצדק
אז ניקינו את הקן
התפצלנו, חלק ניקו וחלק עשו את הפלריגים
אבל חבר בוגרת החליט שלא, שכולם חייבים לעשות את משהו רוצה
וגרר בכח (באמת כח) אנשים לנקות
ואיזה יופי! אין פלריגיםםםםםםםםםםם
ואיזה יופי שרק אחרי שסיימו הוא קלט שזה מעצבן אותי שאנשים משתלטים עם דברים שאנייייי יוזמת
ואיזה יופי שרק אז הוא נזכר לבקש סליחה ולהצטער...
פשוט מעצבן....
איך הוא יכול אחר כך להגיד לי ליזום יותר ויותר לקחת אחריות כשאפילו כשאני מנסה לא נותנים לי??
ומעצבן שבגלל שאני קלה והוא חזק ויכול פשוט לסחוב אותי לנקות הוא גם עושה את זה
שונאת שאנשים משתמשים בכח על חלשים רק בגלל שהם יכולים
פשוט איבדתי כל רצון ליזום דברים
כנראה שאני תמיד ישאר סתם עוד מישהי, לא משמעותית במיוחד, שאני יכולה לפרוש מהתנועה והקן יראה אותו הדבר, כמובן חוץ מזה שאז לא יהיו מספיק מדריכים.. כן.. אני כנראה תורמת לקן רק סטטיסטית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
