זה לא עוגיות...

נמאס לי מכל כך הרבה דברים

פשוט מחליא אותי

הכל כל כך דפוק וצבוע מגעיל

הקבוצה שלי פשוט לא קבוצה

אין אמון, אין חברות אמיתית, הכי צבוע שיש, אני מרגישה שכולם שונאים אותי, אני מרגישה שהם פוחדים מזה שאני תנועתית מדי בשבילם, אני מרגישה שהם מרגישים שאני מורה, שאם הם לא באים לפעולה אני ישאל למה יבקש סיבה מוצדקת ואישור הורים, אני מרגישה שהם לא באמת רוצים להיות בתנועה ושהם לא פורשים כי אין להם כח שכולם ישאלו אותם למה וינסו שישארו, אני מרגישה שבמקום להגיד לי את האמת ושהם לא רוצים להיות פה הם אומרים שקרתה "תקרית" ומשקרים לי, כחברה שלהם, על איך הם באמת מרגישות, אני מרגישה שאם עכשיו הם היו קוראות את זה הם היו מוציאות אותי הרעה ואומרות שאני תוקפנית ומעליבה-שזה דבר שקורה כשעצבניים! ואני מתחרפת שמישהי ביניהן משתפת איתם פעולה ועושה את זה גם ואחר כך מדברת איתי על המצב הרע של הקבוצה.

מזל שיש אותו (לו מישהו שאני רוצה או משהו כזה, פשוט חבר קבוצה שהוא באמת חבר)

לראות היום את כל אלה שיכולים להיות חניכים שלי בחאקי "חגיגי" היה הכי כואב לי בעולם. ולחשוב שאני לא באמת עושה משהו בשביל שזה לא יהיו ככה עוד יותר כואב לי. אני חושבת שברגע שאני יבנה ערב תרבות ומולי יראה אותם עם חאקי רק ייתן לי מרץ לעשות אותו הכי תותחי בעולם!

וכל דבר שאני נזכרת בו מהתקופה שהייתי בצופים עוד יותר גורם לי לשנוא את התנועה הזאת ולהבין למה אני לא שם.

ומחליא אותי לחשוב שזה מה שהם מקבלים שם, ולא את מה שמקבלים בתנועה. בנוער העובד והלומד.

אני פשוט כל כך שמחה שאני כבר לא בצופים.

והטקס הצבוע הזה שהיה עכשיו ליום השואה היה מזעזע.

הוא היה טוב בקטעים מסויימים.

אבל עשה לי בחילה שמי שהעביר אותו הייתה המנהלת של הבית ספר שלי.

ועשה לי להקיא שקלטתי שאמרו בטקס הזה דברים נורא יפים, שאפשר להגיד גם על הפליטים מדרפור, ואז לראות תגובות בוואלה! שאומרות שלא צריך לעזור להם ושיש לנו מספיק בעיות על הראש גם בלעדיהם.

מה המטרה בלציין את השואה אם אנחנו לא לוקחים מזה כלום?

מזל שיש לי נקודות אור בחיים. אם לא הייתי לוקחת את הדברים למקום חיובי ולא היו לי חברים שהיו עוזרים לי לעשות את זה ולראות גם את הטוב אני כבר מזמן הייתי משתגעת. איך עשה לי טוב לראות חניכה שלי (מתוך 3 שהם לא באמת חניכים) אחרי הטקס ושהיא אמרה לי שהיא חיפשה אותי=]. ואיזה כיף היה לדבר עם חניך מהקייצת, אני באמת מתה עליו. יש אנשים שבלעדיהם אני כבר לא הייתי שפויה.

הייתי עד אתמול בטיול של התנועה שלושה ימים.

האמת שהטיול היה גרוע ברמות והיו חרא מסלולים וחרא שטח.

אבל היה לי ממש כיף

מזל שהיו שם אנשים שאני אוהבת. הרבה כאלה

משהו שהיה לי ממש כיף בטיול-התנועה כל הזמן מדברת על שוויון, על עזרה לזולת וכל זה. וכל הזמן אנחנו מדברים ומדברים ומדברים. ובטיול הייתה גם קבוצה של פליטים מדרפור (אם זה לא אומר לכם כלום אז תרדו לסוף הפוסט ואז תחזרו) שהתנועה אימצה!!! ואני ועוד 5 אנשים הלכנו לדבר איתם והיה ממש נחמד ובסוף בכלל היה מזה מעגל של 50 אנשים לפחות (לא כל מי שיצא לטיול כמובן:P ) שמחאו כפיים ותופפו כשכל הזמן מישהו נכנס רוקד, עושה איזה משהו וחוזר ומישהו אחר נכנס. וגם הם רקדו.

היה לי ממש כיף לראות שהתנועה באמת עושה משהו עם מה שהיא מאמינה בו ושהיא לא רק דיבורים. היה לי ממש כיף לעשות להם טוב, כי הם באמת שמחו שמישהו בא לדבר איתם. היה לי ממש כיף לראות שמ6 אנשים שבאו לדבר איתם זה הגיע למעגל של 50 אנשים. היה לי ממש טוב לראות בעיניים משהו שעד אז רק קראתי עליו.

משהו שהיה לי ממש לא כיף בטיול-ביום האחרון של הטיול, אחרי שאמרו לנו שאנחנו הולכים לסלול שביל בטיול הזה וזה ממש הגניב אותנו, החלק שלנו בסלילת השביל הזה היה להזיז את האבנים מהמסלול, שאם אתם שאולים אותי החלק הזה בכלל לא נסלל. וכל הזמן מדברים איתנו על חלוציות וכל זה, ואז נותנים לנו להזיז אבנים ואומרים שאנחנו חלוצים.

ואחר כך אחרי שכל הטיול שרציתי לראות את החטניקים והטטניקיות באנו לעלות לאוטובוס שהיה כתוב עליו את הקן שלנו, ולא היה כתוב שזה רק כיתה ח+ט כמובן. ואז אמרו לנו שאנחנו לא איתם! אחרי שאני ועוד חבר קבוצה שלי אפילו הלכנו לרכזת הטיול ודיברנו איתה והיא אמרה שנהיה באוטובוס ביחד כל הקן! והיינו צריכים לנחש באיזה אוטובוס אנחנו כי על אף אחד לא היה כתוב, והמדריך שלנו כמובן לא התווכח, כי הכתיבו לו מגבוהה! הוא אף פעם לא מתווכח עם מה שמכתיבים לו ואף פעם לא מתמודד על משהו בשביל החניכים שלו!! אבל עם החניכים הוא יודע טוב מאוד להתווכח!  ולאף אחד כמובן לא היה איכפת ונדב רק בירר איפה אנחנו כן נוסעים ולא צעק ולא התעצבן על אף אחד! ובסוף תקעו אותנו באוטובוס מלא רמתיים! 3 אנשים מבנימינה ו50 אנשים מרמתיים!!

אז זהו

היה נחמד אפילו שבסוף הרגשנו הכי נדפקים שיש. ושהכי לא שמים עלינו במקום שאנחנו הכי מרגישים חלק ממנו.

חג שמח לכולכם=]

אני לא יודעת על זה רבה בכלל, וגם הרצתי את זה באינטרנט אבל לא כתוב מידע עליהם, רק על מה שקורה איתם בארץ. אז אני יגיד מה שאני כן יודעת.... שזה בכלל לא הרבה..

יש עכשיו בסודן טבח נוראי, כמו מין שואה שניה, ויש המון פליטים שהצליחו לברוח משם! אבל עכשיו אין להם מקום להיות בו ככה שהם עוד לא בטוחים. ואף אחד גם לא מודע לזה בשביל לעזור להם. יש כאלה שהמדינה בכלל לא הסכימה לקבל אליה. ואלה שכן רק נכנסו באישור, אבל בלי שום כיוון איפה לגור, במה לגור, עם מי, מה לאכול, מאיפה... הרבה מהם חיים ברחוב לגמרי חסרי כלום. וזה כל מה שאני יודעת.

ויש כמובן אירגונים שתומכים בהם, כמו התנועה. היא גם עזרה להם למצוא מקומות עבודה. כולם עובדים. היא גם מוודאה כמובן שלא מנצלים אתם בעבודה, וכבר היו הרבה מקרים כאלה ושלחו למעסיקים מכתבים, ואין שם אחד שמנצלים אות (לא מישהו שהתנועה תומכת בו בכל מקרה.) וכמובן גם שעל הטיול שהיה הם לא שילמו, וזאת אחת הסיבות שהוא היה לנו יקר, כי בעצם שילמנו עליהם. וכשדיברנו איתם שאלנו אותם כל מיני שאלות, ואני יכולה להגיד שמה20 שהיו שם בערך רק ההורים של אחד מהם חיים!! ושלקח להם חודש להגיע לפה.. ואני לא בטוחה איך הם הגיעו.

כדאי מאוד שתתעניינו ותעזרו!!!

אני וחבר קבוצה שלי הולכים לארגן ערב התרמה בקן.

אני בכלל סגרתי את הבלוג לפני כמה ימים כי חשבתי על זה ובאמת לא הבנתי למה בכלל אני צריכה בלוג

ואחרי כמה ימים היו לי דברים שהייתי צריכה לחלוק, עם כמה שיותר אנשים.

אז פתחתי אחד חדש...

הוא לא בעילום שם, והוא לא עם

מי שימצא שימצא

ומי שלא אז לא

אז רציתי לשתף אתכם במשהו ממש מעצבן שקלטתי:

א-ף  א-ח-ד  ל-א  ש-ם  ע-ל-י-נ-ו  ז-י-ן!

אני לא כזאת תמימה, ואני ידעתי שזה נכון גם לפני שקרסתי ככה ידעתי את זה

אבל פשוט רק בזמן האחרון קלטתי עד כמה!

הממשלה באמת מתייחסת לכולם כאחוזים סטטיסטיים שמראים על ההשכלה וההצלחה של המדינה.

והם מעדיפים להתעלם מהצד שאנושי שיש בכל אחד, ומזה שאנשים הם לא מכונה. שיש להם חיים, ועוד מטרות בחיים חוץ מלהשקיע את כל כולם בשביל שיהיה להם תעודת בגרות באמת טובה.

אם הממשלה הייתה מתייחסת גם לצד האנושי שבנו, הם לא היו עושים את זה.

הם לא היו ככה מוחקים לנו את כל החופשים.

הם היו מודים שנעשתה טעות, ושאת מה שאבד כבר לא יחזירו, והיו מורידים חומר בבגרויות.

ואני לא חושבת שיש סיבה מוצדקת לקצץ ככה את החופשים, חוץ מלעשות דווקא כמובן, כדי שלא נרוויח כפול על חשבון הבלגן שהיה.

זה פשוט לא הגיוני שקשרים שלי עם חברים ילכו ככה בגלל זה, או שההדרכה שלי, או הקן שלי, או הציונים שלי, או כל תחביב אחר שלי ילכו בגלל שמשרד החינוך (סליחה, טעות שלי *ההשכלה*) לא מוכן להתחשב בתלמידים, ולא להתייחס למה שהיה, אלא למה שיהיה.

הכל כל כך לחוץ לי. עכשיו פסח כולם  מדברים רק על הדברים שצריך לעשות. ואני חושבת את הכל ופשוט אין לי סיכוי לעשות את הכל. פשוט אין. אני צריכה להתכונן למתכונת, להתכונן למבחן, להגיש עבודה, לארגן פיקניק לחניכים, לצאת לטיול, להפגש סוף סוף עם חברים שהקשר שלי איתם הוא כבר כל כך לא מה שהוא היה פעם, לארגן מסיבה לחניכים, לארגן סדר פסח בוגרתי, להעמיד את הקבוצה והבוגרת שלי שכבר לא מתפקדות בכלל, להתחיל לפרסם ולגייס חניכים לקייצת, להתחיל לנגן, ולהיות עם המשפחה.

זה כל כך הרבה ויש כל כך קצת זמן.

אני פשוט לא יודעת על מה לוותר.

והקשר שלי עם חברים כל כך התרופף. מזל שאני איתם בכיתה בכלל. ואני כבר שבועיים כל יום מנסה להפגש, אבל באמת אין מתי. פשוט אין.

ואם היה עכשיו את החופש שצריך להיות הכל היה כל כך אחרת.

אני פשוט מרגישה הכי נדפקת בעולם.

אני באמת רציתי להצטרף לארגון תלמידים ארצי. אבל חיפשתי באינטרנט ואני לא מוצאת שום דבר עדכני.

אני רוצה באמת לשנות. אני רוצה שיהיה שינוי. אני רוצה לדעת שהוא בזכותי ושאני יכולה להשפיע. אני רוצה שיהיה צדק.

ואני רוצה להוביל שינוי. אני באמת באמת רוצה. אני רוצה לארגן שביתת תלמידים. אני רוצה לדבר עם שרת החינוך. לא לדבר. לצעוק. אני רוצה להצטרף לארגון התלמידים. אני רוצה להביע את הדיעה שלי ככה שזה ישנה.

אני רוצה לשנות

ואגב, התמונה קשורה לזמן, והמסר שלה שזה הזמן חולף ולא באמת יש, ולא באמת נשאר מספיק. שפוט כל כך מתאים לי עכשיו התמונה לחיים שזה נורא.

בבקשה תגיבו ותגידו מה אתם חושבים.

תתנו רעיוניות. תשתתפו ברעיונות. תתמכו. אני לא יודעת. אבל תגידו בבקשה מה אתם חושבים.