אין לי כח לכל הבגרויות והמגנים..
זה לא אנושי
זה בלתי אפשרי לחיות ככה
זה לא חיים
אחרי כל מבחן צריך להתחיל ללמוד לאחד אחר וזה לא נגמר
אפילו ביום האחרון של בית ספר יש לי בגרות
אי אפשר לקום בבוקר עם חיוך ולדעת שזה היום האחרון
עוד חודשיים וזה נגמר...
אני כל כך מחכה לזה
כבר נמאס לי מהגיהנום הזה שקוראים לו בית ספר
שאומר שהוא מחנך
היום קלטתי ששנה שלמה אני מדריכה ושום דבר לא השתנה
אין לי חניכים
ולא עשיתי שום דבר כדי שיהיו לי
ושנה הבאה כבר אבוד...
כיתה ז..
ושנה הבאה אני לא חושבת שיוכלו לגייס אותם
לא אותם
שנה שלמה הלכה
ואני לא עשיתי כלום
ומי יבוא בחודש האחרון של השנה?...
אף אחד
שנה הבאה אני ישקיע במי שאני אדריך את מה שהייתי צריכה להשקיע בהם
וחסר לי שלא
פשוט כועסת על עצמי.
ומחרפן אותי כמה שהכל צבוע
כמה שכל אחד נראה בדיוק אבל בדיוק כמו החברים שלו
כולם עם אותה תסרוקת אותו מכנס אותה חולצה אותה חגורה
הכל כל כך צבוע
כולם מטאליסטים
כולם מעשנים
כולם שותים
כבר נמאס לי לראות את האנשים האלה כל בוקר
נמאס
נמאס מהכל
אין לי כח לכל החרא הזה