זה לא עוגיות...

אחרי סמינר חזרתי באמת מלאת אנרגיות,

רצון לקחת אחריות על הקן,

רצון ליזום דברים,

אמונה שהקן יכול להיות באמת מדהים השנה

ויזמתי היום יום עבודה בשביל שכבר עכשיו הקן ייכנס לחניכים לתודעה,

רצינו להכין פלריגים מגניבים ולתלות בכל המושבה,

אבל לא, מישהו החליט שחייבים לנקות את הקן

די הגיוני, וגם מוצדק

אז ניקינו את הקן

התפצלנו, חלק ניקו וחלק עשו את הפלריגים

אבל חבר בוגרת החליט שלא, שכולם חייבים לעשות את משהו רוצה

וגרר בכח (באמת כח) אנשים לנקות

ואיזה יופי! אין פלריגיםםםםםםםםםםם

ואיזה יופי שרק אחרי שסיימו הוא קלט שזה מעצבן אותי שאנשים משתלטים עם דברים שאנייייי יוזמת

ואיזה יופי שרק אז הוא נזכר לבקש סליחה ולהצטער...

פשוט מעצבן....

איך הוא יכול אחר כך להגיד לי ליזום יותר ויותר לקחת אחריות כשאפילו כשאני מנסה לא נותנים לי??

ומעצבן שבגלל שאני קלה והוא חזק ויכול פשוט לסחוב אותי לנקות הוא גם עושה את זה

שונאת שאנשים משתמשים בכח על חלשים רק בגלל שהם יכולים

פשוט איבדתי כל רצון ליזום דברים

כנראה שאני תמיד ישאר סתם עוד מישהי, לא משמעותית במיוחד, שאני יכולה לפרוש מהתנועה והקן יראה אותו הדבר, כמובן חוץ מזה שאז לא יהיו מספיק מדריכים.. כן.. אני כנראה תורמת לקן רק סטטיסטית

עד כמה שמזעזע אותי שכל החופש שלי הוא סביב התנועה, באמת היה לי כיף בכל דבר שעשיתי בחופש ואני לא מתחרטת לרגע שלקחתי חלק בקייצת מדהימה, שיצאתי לסמינר בוגרת המהמם עם החניקים המהממים שלנו שעכשיו נכנסו לבוגרת, ושאני הולכת לצאת לסמינר מש"שים ולסמינר הנהגה.

לפני הקייצת וגם בשבוע הראשון, אולי גם בשני, אני הייתי עוד בהתלבטות אם אני רוצה בכלל להדריך בשנה הבאה, כי למה אני צריכה את זה? למה לי להשקיע שנה שלמה שווניקים מעצבנים שבכלל לא קולטים כמה אני משקיעה בשבילם ושמים עליי זין אחד גדול? אבל אחרי הקייצת קלטתי כמה שזה כיף להדריך, באמת באמת כיף. אפילו שהייתה עם קבוצה באמת נוראית, וקשה, שהכי שמים זין על המדריכים מכל קבוצה אחרת בקן, ואפילו שזה היה עם הקבוצה שאף אחד לא רוצה להדריך. למדתי לאהוב אותם, והם למדו לאהוב אותי, והיה לי הכי כיף בעולם במחנה, ורק בשביל לראות ביום האחרון איך החניכה החדשה שהרגישה מנודה השתלבה, ולא כי היא נפתחה, כי החניכים הרגישו צורך לגרום לה להשתלב, רק בשביל זה היה שווה להדריך את כל השלושה שבועות האלה. עזבו, זה היה כל כך יותר מזה, אני פשוט מאוהבת בכל החניכים, לא רק אלה שהדרכתי, פשוט כולם מהממים, אחד אחד נשמה.

והסמינר בוגרת שממש חששתי ממנו, כי החניקים ממש לא הכירו אף אחד בבוגרת ולא ידעתי עד כמה הסמינר ילך בלי הקבוצה שעזבה את הקן, למרות שהיו לי גם המון המון קשיים עם הקבוצה שעזבה. אבל הסמינר היה הכי כיף בעולם, וממש התחברתי עם החניקים בשביל 3 ימים, וכולם מקסימים, וקלטתי כמה שהשנה הבאה יכולה להיות מדהימה אם באמת נעשה שהיא תהיה כזאת, וקלטתי כמה שהקן יכול לגדול, וקלטתי כמה ששבט עומר הולך להתפרק בשנה הבאה:)

מש"שים-זה שאני יוצאת אליו די אומר שאני הולכת להדריך בשנה הבאה... וקלטתי שאחרי השנה שהייתה לי זה די אמיץ מצדי לבחור להדריך.. שוב. אני לא ממש יודעת איך יהיה, אבל אני כל כך מקווה שאני יהיה בחוג עם מישהו שהיה איתי בקורס מדצים! אני יהיה הכי מאושרת בעולם!!!!

הנהגה-יהיה לי כיף, בטוח, ואנחנו יוצאים מהקבוצה יותר מבדרך כלל, אנחנו לא יוצאים אותם 4 קבועים, שזה מעולה, ואני מקווה שהפער והנתק בין אותם 4 לשאר ילך ויצטמצם בשנה הבאה.

ו... הפצצה הזאת שנפלה עלינו....

היום הודיעו לנו שבגלל שאנחנו קבוצה קטנה וגם הקבוצה שבגבעת עדה קטנה, הולכים לאחד אותנו, מהשנה הבאה, ובעצם מסמינר הנהגה, אנחנו נהיה קבוצה אחת. אבל זה לא פשוט לאחד 2 קבוצות, זה הרבה יותר מזה, כי כל קבוצה תשאר בקן שלה, כשנהיה קבוצה אנחנו לא נבוא מאותו קן, וכשנהיה בקן לא נרגיש שאנחנו באים מקבוצה. זה יהיה ממש מוזר, זה לא יהיה כמו שאנחנו מכירים קבוצה.. והדינמיקות בקבוצה ממש ישתנו, אבל.. יש לי תחושה שיהיה טוב..... שזה מוזר, כי כשהודיעו את זה אני עוד שניה בכיתי.. וזה היה רק לפני שעה!

אז חפרתי, וגם ככה אף אחד לא קורא את זה, אז... לילה טוב

אני לא אחפור על הסמינר מש"שים שהיה ועל המחנה הנהגה המדהימים שהיו

חלוציות זו היא הדרך.