Everything Changes

לקטע הראשון שאפרסם כאן (זה שהיה לפני היה רק ברכת שלום) ארצה לצטט מתוך סיפור שאי שם בשנותיי הצעירות הלא כל כך רחוקות כתבתי..

"אחרי הארוחה אצל סבתא כשכולנו ישבנו בסלון היה לי התקף עצבות. התעלמתי מכל הילדים וקולות הצחוק והתמקדתי בפינה ברצפה ליד הרגליים שלי. חשבתי רק עליו, ועל איך אוכל לדבר איתו ויכולתי להרגיש איך המצח שלי מתקמט בכאב ואת המבט העצוב שלי כמעט סודק את הרצפה.. ואז פתאום הרגשתי שמסתכלים עליי. הרמתי את העיניים וראיתי את שרון מסתכל על אמא ומניע את ראשו קלות לכיווני, ושוב מסתכל עליי.העברתי את מבטי אל אמא והיא גם בדיוק הפנתה את מבטה אליי והסתכלה עליי במבט החודר המעצבן הזה שלה, אותו מבט שאגם קיבלה מאמא ושרון.

כשחזרנו הביתה הדבר הראשון שעשיתי היה לעלות לחדר שלי ולפרוק את הבגדים מעליי ולהשתחל לבגדים של שינה - חולצה ישנה של אבא ושורט פשוט. אחר כך הסרתי את האיפור והתמוטטתי על המיטה, וראיתי מגוון דברים עליה: הציור האחרון שציירתי, כמה ספרים ומחברות, כביסה שעוד לא קיפלתי ועוד כמה בגדים שלבשתי יותר מוקדם באותו יום. כשמשכתי את הכרית אליי והנחתי את הראש עליה כבר לא יכולתי לעצור את הדמעות. בכיתי בשקט ולבד, ובאותו לילה הדמעות היה גדולות וקרות. התגעגעתי."

כולנו חווינו כאבי לב. ואף אחד לא באמת לבד.

מנטרה לחיי אהבה טובים: "לכל סיר יש את המכסה שלו."

אנג'י