טוב אז קודם,לא היה פרק כי האינטרנט שלי לא מעלה פרקים o.O אז כתבתי את הפרק הזה מהמחשב של חברה שלי!
קמתי מהמיטה,עדיין אם דמעות בעיניים והלכתי לשטוף פנים. נשכבתי על המיטה חושבת על ההורים שלי ששיקרו לי ככה ונרדמתי בלי לשים לב. בבוקר התעוררתי ונכנסתי להתקלח. יצאתי מהמקלחת,התלבשתי, סירקתי את השיער וירדתי למטה. ראיתי במטבח את ביל וטום מבשלים משהו,הריח היה נוראי. לפתע בא מאוחרי ג'ו
ג'ו:"סימון לא נמצאת כרגע,ביל וטום מכינים אוכל" אמר
אני:"כן אני רואה,והריח נוראי. נראה לי אני הולכת להקיא עוד שנייה" מלמלתי,ג'ו צחקק.
פתאום ביל וטום צעקו משהו בגרמנית.
ג'ו:"האוכל מוכן,גשי לשולחן" תרגם לי ג'ו. הלכתי לכיוון השולחן והתיישבתי בזהירות.
ראיתי שביל וטום מסתכלים עליי אם חיוך עד האוזן,הבנתי שהם מחכים שאני אתאם.
'מקווה שזה לא רעיל' חשבתי לעצמי ונגסתי בזהירות.
'אההה איזה מגעיל, נראה לי אני אקיא את הכל עכשיו עליהם. שש,תירגעי תחייכתי ותעשי את עצמך שאהבת' חשבתי לעצמי..
אני:"ממ...יאמייי..טעים" אמרתי בגרמנית.
ביל וטום:"תודה" אמרו אם חיוך והתחילו לאכל בפרעות.
'איכס, איך הם יכולים לאכל את החרא הזה?! אפשר למות רק מהסירחון' חשבתי לעצמי בגועל.
אני:"תודה" אמרתי בגרמנית,קמתי מהשולחן, משאירה אם ביל וטום מרוצים מעצמם ועליתי לחדרי.
'מעניין אם המחשב עובד' חשבתי לעצמי כשנכנסתי לחדר,והדלקתי את המחשב.
'יוווו איזה מגניב, זה בעברית. ואו יש פה גם איסיקיו, נראה מי מחובר!' חשבתי בחיוך.
התחברתי לאיסיקיו וראיתי כמה חברים שלי מחוברים. כולם התחילו לשלוח לי הודעות אבל לא התייחסתי, עניתי רק לחברה טובה שלי-דאשה.
דאשה:מאמי?
אני: יואו מתוקה איך אני מתגעגעת אלייך!
דאשה:סיפרו לי,יותר נכון לכל מי שמכיר אותך, שהיית מאומצת ועכשיו הורים הביולוגיים שלך החזירו אותך ואת בגרמניה..זה נכון?
אני:לצערי הרב כן, יואו הם מזה מוזרים.
דאשה:מה הם עשו?
אני:טוב אז הנה מתחילה החפירה שלי:האחים שלי הם טום וביל קאוליץ מטוקיו הוטל שאת כל כך שונאת, מה שהכי מוזר עדיין לא הכירו לי את האבא הביולוגי שלי, אמא שלי פרחה שכל היום בקניון. טום וביל לא יודעים להכין אוכל-עכשיו אכלתי איתם וכמעט הקאתי. הורים הקודמים שלי שקרנים. וזהו נראה לי.
אבל אני מזה מתגעגעת. אני לא יודעת פה כלום. את לא מבינה איזה נוראי זה פתאום לשנות הכל
דאשה:למה את משקרת לי?
אני:משקרת? במה?
דאשה:בזה שאת אחותם של ביל וטום באוליץ מטוקיו שמוטל ההומאים האלו שלך?
אני: אני לא משקרת,לצערי זה נכון.
דאשה:כשתפסיקי אם השקרים שלך, דברי איתי!
היא כתבה לי והתנתקה,גם אני התנתקתי.
'לא מאמינה לא צריך, זונה' חשבתי לעצמי ונשכבתי על המיטה.
פתאום מישהו דפק בדלת.
אני:"מההה?" צעקתי בעצבנות...
_ _ _ _ _ _ _ _ _
_ _ _ _ _ _ _ _ _
הפרק יצא קצר ולא משהו כי חברה שלי עצבנה אותי פה כל הזמן, וירדה על טוקיו הוטל (היא אנטי טוקיו הוטל),אז לא היה לי כל כך "מוזה".
מצטערת.