one day in my life

היה, נגמר, טוב שהיה טוב שנגמר...

זהו זה מה שיש לי להגיד..

וואי רק עכשיו אני קולטת כמה אנשים דוחפים ת'אף ות'אוזניים למקומות שהם לא צריכים... רק דיברתי איתו אתמול בבצפר על משהו פתאום כולם יודעים על מה דיברנו... אני יודעת שבני אדם סקרנים אבל הסקרנות הורגת?! אי אפשר לתת לבן אדם לחיות חיים בשקט ולהרגיש מה שהוא מרגיש או לדעת מה שהוא יודע בלי שכל העולם יתערב בזה?...

אני כבר לא מרגישה את אותן התחושות

אני כבר לא אוהבת

צאו מחיי, עלוקות.

חיים כל הזמן משמועה לשמועה

כאילו שאין לכם דבר חשוב יותר בחיים

כל היום הראש עסוק בעיניינים.

חיים של בן אדם

לא פחות לא יותר

חיים של בן אדם

זכותי איתו לדבר

נמאס כבר מכולם לכל אחד יש מה לומר או להגיד

אבל זהו, זה נגמר אין יותר עתיד.

פורים שמח

הייתי.