|
| 10/2008
הבנתי את זה.
הנה עוד פוסט קצר ומסכם למה שקרה לי מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן.
~ הבנתי מי אני, מה אני, ומי הם אוייבי.
~ הבנתי שנגמר לי כבר כל הכסף מלראות 4 פעמים היי סקול מיוזיקל בקולנוע.
~ הבנתי שה"עור של פיל" שלי הפך לעור של כבשה.
~ הבנתי שבננה היא ירוקה עוד לפני שהיא מבשילה.
~ הבנתי שהשם שהולך לפני, לא בדיוק מה שקיוויתי שהוא יהיה.
~ הבנתי שהעתיד כבר לא כל כך רחוק, אלא שהוא ממש קרוב. ורק עצם המחשבה הזאתי מעלה בי תחושה של פחד.
~ הבנתי שערך החיים של האדם ממש יקר. אבל לצערי יש אנשים שמיצידי ימותו מוות אלים ונורא.
~ הבנתי שיש אנשים שנגדי. וזה בסדר גמור. אבל למה הם ממשיכים לקרוא לעצמם חברים שלי?
~ הבנתי מה אני רוצה להיות בעתיד. אבל אני עדיין לא ממש בטוח...
~ הבנתי שהכלבה שלי היא ממש ביץ'.
~ הבנתי שריב מטופש של שנה וחצי עם הידידה הכי טובה שלי - זה לא ממש צעד החכם. אבל לשמחתי הוא כבר נפסק, ואנחנו כרגע משקמים את הקשר.
~ הבנתי שיש אנשים שקרנים בעולם, שמנסים רק לסכסך ולגרום רוע לאנשים אחרים. וחבל שהם מצליחים בזה.
~ הבנתי שלהשווץ' בעצמי ובזה שיש לי ביטחון עצמי ממש גבוה - זה לא הכי טוב שיש.
...
והכי חשוב -
הבנתי שהמשפט הסיני "כל פירסום הוא פירסום לטובה" - ממש טועה.
אולי זה שאנשים נוהגים לדבר עליי מאחורי הגב, ונוהגים להשמיט אותי וכל זה -
אומר שאני חשוב ומעניין אותם, ואפילו שהם מקנאים בי? והנה עוד פעם הביטחון העצמי הגבוה שלי מדבר במקומי...
אחרת, למה הם מבזבזים כל כך הרבה זמן רק עליי, שהם יכולים לבזבז את הזמן שלהם על דברים שדווקא כן מועילים לציבור?
לא רוצה לדבר על זה.
וסמק, אני כן מר מירמור.
אחרת למה פתחתי את הבלוג הזה?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
