ההרגשה כאילו העולם מתמוטט , אין לך כבר אף אחד בעולם הזה .

את רוצה להרגיש שאת חיה , אבל את בעצם מוצאת את עצמך מתה בתוך גוף נע  

למה נולדתי ? בשביל לסבול ? כמה שזה נשמע ציני זה באמת ככה , יום ועוד יום עובר , החיים ממשיכים כחרא אחד גדול ..

הכל לא כמו פעם .. החיים נהיים יותר ויותר מכוערים כלפייך , מראים את האמת האמיתית ...

ההורים רבים וכבר לא אכפת להם ממך :( .

אני האשמה ! אני יודעת , הכל בגללי ... אין דרך לתקן את מה שעשיתי ..

פעם הרגשתם לא שייכים ? שלא מבינים אותכם ? שאתם צועקים אבל אין מי שבאמת ישמע ? אתה לא יודעים איך זה להיות כמוני !

להיפגע , להרגיש אבודה , להרגיש " לא שייכת " , שאף אחד לא מציל אותך , לבכות .. מבלי שיפסק הכאב .  הוא לא עוצר , הוא ממשיך לו וממשיך , אין כבר יותר אוויר כדי לעכל ..

את החיים החרא האלה ..

אני מחכה לרגע , שבו אני יפתח את העיניים ואני יראה את עצמי מאושרת , אני יראה אור , אני יזכר בדברים טובים שקרו לי ..

>>  אני לא יכולה לסבול את הכאב הזה יותר ואני לא יכולה לתת שהכאב ילך ..

אני רק רוצה לצעוק בקולי קולות :

איך ולמה זה קורה לי ? :'( .