עמדתי במקלחת של חבר שלי ותהיתי... כמה זמן את באמת צריכה כדי לדעת שהוא האחד בשבילך? מתי את בטוחה שאת רוצה להינשא לו, להוליד לו ילדים, לחיות איתו לנצח?

ואז הראש שלי הלך למקום אחר - האם השאלה היא מה את מרגישה או מה את חושבת שנכון מבחינת החברה..?

אני בחורה שלא אוהבת ללכת לפי מה שהחברה חושבת ועושה. אני לא בחורה טיפוסית בכלל - וזה נאמר אחושרמוטה בלשון המעטה. אני לא אוהבת שהחברה אומרת לי מה אני אמורה לעשות, לחשוב ולהרגיש.

אני גם לא מאמינה שיש זמנים כשזה מגיע לרגשות ואהבה. הזמן המתאים לחכות עד שאת מתאהבת בו, הזמן שבו את אומרת לו שאת אוהבת אותו, כמה זמן צריך לעבור עד שתשכבו לראשונה. זה הכל בולשיט בעיניי.

גם אחרי שראיתי את מה שקורה מסביבי, כל המערכות היחסים המוצלחות ששיחקו עם הזמן כרצונם, אני מאמינה בזה אפילו פחות.

להלן אמא שלי: אמא שלי יצאה עם אבא שלי אין לי מושג כמה זמן ולאחר כ7-8 שנות נישואים הם התגרשו. לאחר מכן לאמא שלי היה חבר במשך 6 שנים. 6!! לא 2 ואפילו לא 4, אלא 6. היא הייתה אומללה ביותר. ואז היא זרקה אותו. החליטה שזהו. לאחר כמה זמן היא התחילה לצאת עם גבר אחר שהיא הכירה כמה וכמה שנים לפני זה. מהר מאוד הם עברו לגור ביחד ומהר מאוד התחתנו. כל התהליך לקח כשנה-שנה וחצי. והם חיים באושר כמו שמעולם לא ראיתי את אמא שלי מאושרת.

להלן סבתא שלי: סבתא וסבא שלי ז"ל הכירו בגיל 20 בערך, בגילי, יצאו 4 חודשים בלבד, התחתנו ובגיל 21 כבר אמא שלי נולדה. אתם חושבים שפה מגיע הקטע שהם מתגרשים? אז לא. סבא וסבתא שלי היו נשואים 39 שנים מאושרות מאוד. לצערי הרב סבא שלי נפטר כ9 חודשים לפני יום הנישואים ה40 שלהם. וסבתא שלי אהבה אותו עד יומו האחרון ומעבר.

ולהלן הסיפור שלי: אני יצאתי עם בחור כמעט שנתיים. ראיתי את עצמי גרה איתו ובאיזהשהו שלב גם מתחתנת איתו, אבל משום מה זה אף-פעם לא היה נעול אצלי חזק. עם הזמן זה ירד וירד, ונפרדתי ממנו בשביל גבר אחר. ששבה את לבי. שאני אל יכולה להפסיק לדבר איתו. שטלפון אחד כדי להודיע לו על שינוי פצפון במשהו - עובר לשיחה של יותר משעה.

והנה אני, עומדת במקלחת שלו ותוהה: אני אוהבת אותו, אני באמת רואה את עצמי מתחתנת איתו, אני רוצה את עצמי מגדלת ביחד איתו את ילדינו (וזה כבר צעד ענק מבחינתי. אין דבר שיותר מפחיד אותי מללדת...). ואני עומדת ותוהה לעצמי "אנחנו יוצאים מה... חודשיים וחצי? מאיפה המחשבות האלה כ"כ מוקדם?!", ולמען האמת.... יכול להיות שזה מוקדם, יכול להיות שזה ההיי של ההתחלה... אבל מי יזלזל בי כשזה מרגיש כ"כ נכון. יותר מנכון. זה מרגיש כמו הדבר הכי נכון.

ומי יגיד לי כמה זמן לוקח להתאהב? להתחתן? להביא ילדים?

כמה זמן לוקח להרגיש הכי נכון? 

רק אני יכולה להגיד לעצמי... ואני לא חושבת שאני טועה. 

יכול להיות שיעבור הזמן וזה לא יהיה זה... אבל כשאני כותבת את זה ומנסה לשכנע את עצמי שאני טיפשה ומאוהבת, אני מבינה שלעצמי אני לא יכולה לשקר.

דבר אחד הזמן כן יכול להגיד - וזה אם זה באמת זה. אם הוא באמת ה-גבר של חיי...

נחיה ונראה.

*הרגע הזה שהחבר קורא את הפוסט ובמקום לזרוק אותך מהחלון נשכב לצדך, מנשק אותך, וחוזר ואומר כמה הוא אוהב אותך.*