פתאום הבנתי שאני בתהליך גמילה.....!!!

לא ראיתי אותו כבר כמעט חצי שנה, אני לא יכולה להגיד שזה פשוט, אבל המצב משתפר....אומנם לאט לאט ובייסורים, אבל לא כמו בהתחלה. 

אני רוצה לפגוש אותו, אפילו סתם...סתם כדי לראות מה יקרה...סתם מתוך סקרנון וגעגועים תמימים (וגם לא).

ופתאום הבנתי שמה שאני עוברת זה בעצם תהליך גמילה של ממש. הייתי תלוייה בו, הייתי מכורה אליו, ובשנייה אחת הוא נלקח ממני, ולא רק זה!, כבר תקופה דיי ארוכה שהחזקתי מעמד בלעדיו. תקופה מעיקה ביותר...

הבנתי שהשאיפה צריכה להיות לא לפגוש בו...לא להתפתות לראות אותו, אלא להמשיך ולהיגמל לאט לאט, עד שזה יעבור....למרות שזה לעולם לא יעבור לגמרי. 

אני יודעת שאם הייתה לי הזדמנות, וזה היה אפשרי וניתן להשגה, הייתי מועדת...   

עכשיו הפרספקטיבה קצת שונה, לא שזה שינה משהו...