"הסיפור הזה מתחיל ברגע הכי מתסכל בחייו של עומר אשכנזי. הוא שוכב על סדין מטונף בכתמי דם ומיצי קיבה,כל הניסיונות לקום להתכונן לפעולה של 5 נגמרו בכישלון,שמסתכם בנסיקת הראש לכיוון הכרית. המיקום המדויק של העיניים מול שעון הקיר,חוסר היכולת לזוז,הבחילות והרעשים שיוצאים מהבטן ללא הפסקה,הרצון העז לישון והכאב מכל המחשבות הרעות האלה משגעים אותו עוד יותר. אמא אמורה כבר להגיע,אולי אבא,הם ייקראו בשמו פעם או פעמיים וינחשו שהוא לא שם,בטח במרתון לקראת הבגרויות או בשיעור גיטרה. כשהוא לא יחזור,הם יעשו כמה טלפונים,יציצו לחדר שלו,והוא כבר ייצטרך להסביר מה קרה לו בוורידים. 'אז תקום כבר' חשב,'חתיכת אידיוט,מטומטם,משוגע'. העיניים שלו נעצמו לאט לאט,המחשבות והכאבים החלו להיעלם,ומשם הוא לא קם יותר."

כך מתחיל ספר.

ביקורות יעזרו.

כנראה שאני בסדר,

תודה ששאלתם ><