החומות גובהות,סוגרות מעליך כיפה,וכבר אין שמיים מלמעלה.

החושך ממלא את העיניים שלך.

הנפילה לקרקע הרגה את החלומות שלך.

לחלום אתה כבר לא יכול,הכיפה המגנטית הזאת משגעת כל מצפן שאמור להראות לך לאן ללכת.

פרוז'קטור קטן מאיר עליך מפינה קטנה,ואתה הולך לישון,בוכה.

אתה קם לחושך הזה,כשהאור של הפרוז'קטור נחלש,ואתה רואה שושנה קטנה יושבת לצידך בחושך הזה.

אתה שוכב לצידה,דמעה נופלת על הקרקע,והיא מתחילה לנבול.

הגסיסה האיטית שלה משגעת אותך,אתה מרגיש שהיא מתה בדיוק כמוך.

ובשנייה הזאת שהיא הייתה בידך כלכך נקשרת אליה,שאתה ממשיך לבכות,עד שנגמרות הדמעות.

היא מסתכלת עליך,בוכה.

אתה רק מחכה לרגע שבו כבר לא תהיה לך טיפת האופטימיות בתוכך,וזה כבר ייגמור אותך סופית.

דברים טובים,באים בצרורות.

אסור לך למות לי כאן,אז תפסיק כבר עם זה. אתה יודע שאני לא יכול להישאר איתם לבד.

התמונה צולמה בנגב,לא רוצה להרחיב.