עברה שנה מאז הפעם האחרונה שבאמת הרגשתי כאלה רגשות.

שזה חי אותי. ממלא כל תא ותא בגוף שלי. אני לא רוצה לקרוא לזה בשמות, אבל באמת שהתגעגעתי להרגשה הזו.

זה התחיל תמים, זה המשיך תמים, ועכשיו זה הגיע למצב שכבר אני יודעת מה אני רוצה. זה הוא הבעייתי. הוא לא רוצה לפגוע בי. הוא מפחד להתמסר לזה עד הסוף כדי לא להתחרט פתאום. יש משהו במילים שלו שגורם לך לאבד את העשתונות ובו בזמן להרגיש כל כך טוב. מכירים את ההרגשה שבן אדם אחר קורא אותך כמו כף היד? ועוד בפרק זמן לא גדול. אז ברור שהמצב הוא יותר מורכב מכפי שהוא נראה, והוא עוד יותר מורכב, אבל משהו גורם לי לא לרצות לוותר עליו. כי הוא לא מוותר עלי. והייתי רוצה להגיד שהוא שחקן ממש טוב, אבל הוא לא משחק אותה עכשיו. זה הגיע למצב שאני בעצמי קוראת אותו ולא רק הוא אותי. וזה שהוא לוקח את היד שלי, ומנשק כל אצבע, אבל מפחד מנשיקה אחת גורלית שתחרוץ הכול, זה פשוט גורם לי להגיד..וואו הוא לא כמו כל הבנים. אולי הוא משהו אחר. משהו שלא כדאי לעזוב. לפחות לא עכשיו.

מה שכן, יהיה או לא יהיה, נשאר לי איפשהו שם בלב איזה זיכרון מתוק מבנאדם שהצליח להחיות לי הפעימות לב בטירוף, דבר שלא קורה הרבה במיוחד מבחורה שלא מורידה מהמגננות שלה. ויהיה? יהיה טוב. וגם אם לא..רק לומדים ואף פעם לא מתחרטים.

אני חושבת שהכול קורה בקצב והגלגל לא נעצר אף פעם, מה שהיה, הגיוני שלא יחזור ולכן אף פעם אסור לנו לשכוח את הרגעים העצובים והשמחים שלנו, כי בסופו של הכול זה כל החיים שלנו וזה מה שבונה אותנו בכל רגע. והכי הכי חשוב, זה לא להתחרט ולסמוך על התחושת בטן שלך. כי בסוף נגלה שזה הכוח הכי חזק שיש לנו והוא גם עוזר.

כל הפוסטים לאחרונה דועכים בקצב, אני מניחה שהרבה דברים עוברים ואני לא מקדישה באמת זמן לעצור ולכתוב כאן הכול. וזה אחד הדברים הכי מבאסים שהיה לי מחסום כתיבה מטורף בשילוב של עצלנות..אבל אין מצב שעל זה אני מוותרת, כי פה זה המקום הכי טוב וזו התרופה, אם לא הכי טובה לפריקה עצמית..(:

הכול זורם בקצב ממש מסחרר, אנחנו כבר בשלהי פברואר אוטוטו פורים ומצחיק כמה שהתקופה הזו שונה משנה שעברה בהכול, צופים, מבחנים, חברים..כאילו הייתי במקום אחר. אבל עוד מעט טיול שנתי ויהיה שיא הצחוקים..ופסח שבכלל אני מחכה..למרות שחופש תכלס אין לי וזה מבאס אבל יש את הטיול השבטי, טיול אתגר(שאני כלכך מחכה לזהההה) ובוםבמלה כמובן איך אפשר שלא..התקופה של אחריי בכלל תהיה רצחנית אבל עוברים הכול ואנחנו כבר מסיימים יא' ראבקק לא להאמין.

בעיקרון חפרתי..אז אני אסיים...ואני אתן משפט ככה ששמעתי: בן אדם מזדקן רק כשהוא נוטש את האידיאלים שלו(:

חבר'ה אנחנו צעירים ואנחנו יפים אז יאללה רק להנות, לעשות את הכול כמו שצריך וכמו שרק טוב לנו!

שני!