שוב אותה בדידות, שוב אותה דממה, אולי זה ישתפר מחר...

כבר כמעט 2009,

שנה שלמה עברה,

ומה השתנה?

לא הרבה,

אבל בכל זאת,

מה שקרה באמת גרם לי להרגשה טובה יותר..

לא יודעת למה, או איך..

הכל-כך מעט הזה שקצת זז בחיים שלי,

המשהו הקטנטן הזה שעושה אותי שמחה,

שאין לו סיבה בכלל ועדיין..

אולי לא תבינו, אולי כן..

אבל עכשיו- במבט לאחור:

כל מה שעברתי,

מה שהשארתי,

מה שנטשתי,

ולא בכוונה, תאמינו לי שלא,

אני פשוט מעדיפה לא להיות במקום שלא אוהבים אותך בו..

ובשנה אחת, של רק 365 ימים הספקתי כל כך הרבה -

הבריחה מהבית,

הניתוח של אמא שלי,

הגירושים של ההורים [ לשעבר] שלי..

המשפחה החדשה,

הבית ספר החדש,

העיר החדשה,

האנשים החדשים,

המוות של אחי,

האחים החדשים שלי שחושבים כל הזמן על מכות ודם..

וכל מיני דברים אחרים שעכשיו אני מעדיפה לא לדבר על זה..

והכי אבל הכי חשוב בשבילי:

הכלבה החדשה שלי!

היא גרמה לי להבין איכשהו,

שכל מה שקרה, אבל פשוט הכל..

לא חשוב, כבר עבר, לא משנה..

היא פשוט, איכשהו נותנת לי את הכוח.

את האנרגיה להמשיך ולהתקיים, באמת!

אולי זה רק נשמע מטומתם אבל, אולי אם לא היה לי אותה הייתי במקום אחר,

והיא הכי הכי הכי חשובה לי בעולם!!!

אני לא יודעת מה לא הייתי נותנת בשבילה!

אז הפוסט הזה מוקדש בשבילה, בשביל הכלבה הזאת שפשוט באה,

משום מקום, משום סיבה, ואני, ממבט ראשון התאהבתי בה..

אז רק רציתי להגיד לך, עלמה [ השם שלה ] כמה שאת מדהימה!

מאז שבאת אלי, אני שמחה, וקצת טוב לי בלב..בזכותך!

מזה הרבה זמן אני צחקתי, בקול רם, וממש כי רציתי והרגשתי מאושרת..בזכותך!

כבר המון זמן שלא היה לי כזה טוב,

אפילו שאני יודעת שיש כמה דרים ואנשים שאני רוצה להחזיר,

ופשוט, בגלל נסיבות כלשהם - זה בלתי אפשרי..

אבל כל מה שאני רוצה להגיד לך אי אפשר להגדיר,

כל מה שאני מרגישה, אפשר להסביר במילה אחת -

                   תודה :)