Mrs. lifestyle of the rich and famous

כמה זמן עבר מאז שכתבתי כאן לאחרונה?

שנה?

פתאום יצא לי לחזור לבלוג הזה ולבלוגים אחרים בנושא ולחשוב. למרות שבחודשים האחרונים אני איכשהו אוכלת מה שבא לי ומרגישה בסדר עם עצמי, זה אף פעם לא נעלם. אני עדיין מקיאה בשירותים של המסעדה אחרי הארוחה, וכשאני אוכלת משהו משמין בעבודה, ועוברת לידי מישהי שמנה, אני חושבת, כאילו, ככה אני אגמור בסוף.

עוד מעט אני מתגייסת, ואני לא רוצה שתיהיה שם מישהי יותר רזה ממני. אני לא שמנה מידי, אני בסדר אובייטקיבית, אולי אפילו נוטה לרזה כמו שאנשים טובי לב אומרים. אבל בפנים אני עדיין מרגישה לפעמים שנ, ואם לא שמנה אז מלאה, כאילו הגוף שלי הוא גוף שגברים היו מגדירים כסקסי, עם תחת וציצי ובלי בטן ועם ירכיים. וזה דוחה אותי.

אני רוצה להיות רזה, קטנה, מישהי שיכולה ללבוש מכנסון.

אני מתעבת את כל הבנות השמנות בסביבה שלי וזה נשמע מכוער להגיד אבל אני פוחדת שאני מזהה בהן משהו מעצמי.

בא לי להוריד 8 קילו, לצבוע את השיער ולקנות בגדים חדשים. מן רצון כזה שמופיע לפעמים, אני בטוחה שלא רק אצלי.

נראה לי שאני אחזור עוד