Mrs. lifestyle of the rich and famous

אני שוב ושוב נדהמת מהאירוניה שקיימת בהתפתחות הדברים.

בערך שלוש שנים מהחיים שלי הוקדשו למלחמה בעצמי, בגוף שלי, בדימוי שלי ובמה שאני רוצה לעומת מה שקיים.

אינספור ניסיונות להוריד עוד כמה קילוגרמים, עשרות יומני אכילה, מאות תמונות של דוגמניות רזות, של שחקניות, ניסיונות להתקבל לאן שאני רוצה.

ועכשיו זה.

מאיפה?

הפרעות פניקה, הפרעות חרדה זה נקרא.

אני לוקחת כדורים פסיכיאטריים כדי לא להשתגע מהמחשבות של עצמי.

ההתקפים שהיו זה הדבר המזעזע ביותר שחויתי אי פעם,זה לא פחד, זו אימה.

מתקשרים אליי פתאום מהמסעדה שתמיד רציתי לעבוד בה,

מתקשרים לקבוע פגישה בחברת דיילות מוכרת.

הידיד של אמא מתקשר להודיע שהוא השיג לי צילומים אצל צלם מקצועי בסוף השבוע.

ידיד שלי הביא לי את המספר של הסוכנות ואמר שזה בטוח יצליח לי.

התאבון נעלם וגם כמה קילוגרמים. אבל אני לא מתרגשת, סתם מעצבן שהבגדים נופלים ממני

המספר היחיד שמונח מולי זה המספר של הפסיכיאטר, ואני סופרת את הימים עד הפגישה איתו, ואת כל הנ"ל אני כנראה אבטל.