לא מבחנים, לא חניכים , לא הורים, לא לחץ, לא מורים, לא הכישלון ולא הפחד
אלא
החופש... ממש יופי של דבר
באמת שאני מרגישה שמיציתי לגמררי, אני רוצה לחזור לשיגרה וכן שיגרה אומר בצפר, לחברים שלי להרגלים שלי שחלק מהם זה אפילו לקום ב6 בבוקר ואולי גם למורים המתוסכלים שלי שעושים את החיים משעשעים יותר.
אז כן..
מיציתי, ויש יל עוד שלושה שבועות שאין לי שמת לתחת של מי לדחוף
ואולי זה בעצם כן הכישלון.. וואלה פרשתי מההדרכה ופישלתי אולי זה לא באמת מזיז לי אבל את מה שאמיתי ומה שלא כבר איבדתי מזמן , אבל ההרגשה היא שפישלתי וואלה לחברים שלי יש תפקידים יש מטרה וסיבה להמשיך לפעול, מה שלי אין.
כי פישלתי וכמובן ואת זה לא שוכחים
זונות
אז ככה יצא, שמהשבט נשבר לי, בצפר אין.. בעצם אני חסרת מסגרת.. מסתבר שזה מביא לתיסכול שכזה
והכי מוזר לי להגיד את זה שבעצם מה שמחזיק אותי כרגע זו המשפחה שלי... כי כרגע כאן רגיל שקט וטוב.. הכי טוב.
להת'
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
