ונראה לי שאני מתאהבת בך.

קצת מוזר, ככה משום מקום.

.

.

קצת קשה לנשום בלילה כשהזרועות חונקות

אבל אני עדיין מרגישה טוב, 

כשקמים ומתנשקים ומתחבקים עוד.

אפילו שאתה לא שותק,

ואני אוהבת את השקט

במיוחד כשהוא בינארי.

.

.

באופן כללי, אני בקטע של בינאריות,

ועכשיו זה כן ואולי מחר זה יהיה לא.

אולי מחר זה כבר לא יעסיק אותי.

אני כבר לא יודעת לכתוב אהבה,

ולא מנסה באמת לכתוב אותך,

כי כרגע זה חסר משמעות

ואני כבר לא יודעת להתמודד עם חוסר משמעות.