אני נעלבת בשמך כשאני מנסה לכתוב אותך

כי אתה יותר מהמילה הכתובה ויותר ממה שיכולתי לדעת שתהיה.

ואולי זה כי אסור, אבל כנראה שזה דווקא כי מותר

והכי נכון בעולם

לחשוב על החיוך שלך.

.

כשאני גומרת אני שומעת את הקול שלך באוזן שלי,

ותוהה מתי אפסיק.

.

הייתי מוכרת את הנשמה שלי בשביל עוד ערב גשום על הגג איתך

בשביל היד שלך על הלחי שלי

בשביל הראש שלי על החזה שלך

בשביל לגרום לך לחייך

אבל זו טעות מפוארת.

.

הדמעות זלגו

וחשבתי על זה שהרסתי את הרגע הזה לנצח נצחים.

.

אני לא מאמינה בהתחלות חדשות

ולא מאמינה בחרטות

ולא קניתי כרטיס חזרה.