היי D:

כמה התגעגעתי לעדכן כאן, אין לי מושג למה. אולי כי לא עידכנתי כבר 4 ימים.

בשבילי זה הרבה כי אני אוהבת לעדכן ומעדכנת בדרך כלל תוך איזה יומיים או שלושה ימים.

למי שלא שם לב, או נכנס רק עכשיו, בטח רואה שיש לי עיצוב חדש וממש חמוד D:

אני אהבתי אותו ובמיוחד אהבתי את התמונה הזאת, לא יודעת, מיוחדת.

תודה להדרה על התמונה המקסימה ותודה לפולינה החמודה שעזרה לי עם הלוגו!

בגלל הפוטושופ שהיה חייב לא לעבוד לי, מעצבן ביותר.

מי שלא רוצה שאני יהרוס לו, לא חייב לקרוא.

ראיתי סרט מדהים, קוראים לו "קליק" והוא בעצם מלמד על החיים.

כשחשבתי מה המוסר הסכל שלו הבנתי שזה בעצם, אל תרצה מה שיש לאחרים,

ואל תחפש דברים שיעשו בשבילך את כל העבודה.

פשוט תהנה ממה שיש לך, ותלמד להתסדר עם זה וזה הכול.

השחקן הראשי הוא אדם סנדלר (אני חושבת שככה קוראים לו, אם לא, מוזמנים לתקן אותי).

ובעצם הוא עמוס בעבודה, והוא כל הזמן לחוץ ואוכל מזון מהיר ועוגיות/עוגות.

אישתו, דונה, כל הזמן אומרת לו להפסיק עם זה, אבל הוא ממשיך לאכול ולאכול עוד ועוד, תבינו בהמשך.

יש לו 2 ילדים קטנים - סמנתה ובן.

הוא חיפש שלט אוניברסלי, כי שמע שיש לשכנים שלהם אחד כזה, אבל לטלוויזיה.

אבל הוא, להפך מהם, חיפש אחד כזה שישלוט על החיים שלך.

הוא הגיע לחנות ונשכב על מיטה, ולפתע ראה דלת שכתוב עלייה "מעבר".

הוא נכנס, היה חשוך. ופתאום הוא רואה איש, ומסתבר לו שיש להם שם שלט אוניברסלי.

הם נכנסים יותר ויותר עמוק, לדלת שקראת "ממש מעבר", והוא מראה לו את השלט.

מבט ראשוני, הוא חושב שהוא עובד עליו. הרי זה בא בלי קופסא והוא נותן לו את זה בחינם, מסתורי.

וכששאל אותו מה שמו, הוא אמר לו "תקרא לי מורטי".

הוא הראה לו את תפריט החיים, והוא התלהב וחשב שבעצם זה הדבר הכי טוב שאפשר לבקש.

אך מה שבסוף הוא אמר לו, שהשלט הזה - אינו ניתן להחלפה, או להחזרה.

אבל אותו זה לא עיניין, ואמר בביטחון "למה שארצה להחזיר משהו שקיבלתי בחינם?"

הוא העביר המון דברים בחיים. אבל מה שהוא לא ידע, שבעצם כל מה שהוא מעביר, מועבר לו כל פעם.

ז"א אומרת אם הוא רוצה להתקלח, זה מעביר לו את המקלחת, או כל דבר אחר שהוא בחר.

בעצם, זה רק מסבך יותר ויותר את החיים שלו, והם נהיים מסובכים מאוד.

וכך יצא, שהשלט התחיל להעביר לו בלי שהוא נגע בו בכלל, 10 שנים, 6 שנים וכו'.

קרו המון דברים שהוא בכלל לא ידע עלייהם בזמן הזה, כמו לדוגמא, אבא שלו נפטר, לאישתו יש בעל חדש, הוא חלה בסרטן,

הוא נהפך לאיש מאוד שמן ועשו לו 3 שאיבות שומן. ובכלל, הילדים שלו גדלו, הוחלפו לו מזכירות, ועוד ועוד.

הוא בזבז את החיים שלו, ככה בצ'יק ולא זכה להנות מהם כלל.

ומורטי התגלה כמלאך, מלאך המוות. ואמר לו שכמו שהוא הרג את אבא שלו, הוא יהרוג גם אותו.

חתונה של הבן שלו, הוא לא מודע לשום דבר. והופ, הינה הוא מוצא את עצמו מועבר בשלט לבית חולים מחובר למכונות.

בנג'מין (הבן שלו - בן) וסמנתה באו להגיד שלום, ואחרי שהם הלכו הוא נזכר שהוא רצה להגיד משהו לבן.

הוא יצא מכל המכונות, גבר על הרופאים ויצא לגשם השוטף.

זהו, זה הסוף. הוא נפל. כולם רצו אליו, הם ראו שהוא רועד. זה ברור לכולם שזה הסוף.

הוא מת, הכול נגמר. הוא כבר לא יחיה עד גיל מאתיים כמו שהבטיח לסמנתה. כולם בוכים בגשם השוטף.

ופתאום, להפתעתו הרבה, הוא מגלה את עצמו על מיטה!

איזו מיטה, אתם מנחשים? כן, כן! המיטה, שבה הוא נח כשהגיע לחנות.

הוא חי! הוא שוב צעיר, בערך. אני ממש בכיתי. כדאי לכם לראות את הסרט, סרט מדהים!