רק רוצה להיות מאושרת

נולדתי אי שם בברית המועצות , 8.12.1991 , עליתי לארץ בגיל 8 חודשים עם ההורים וסבתא .

החיים פה היו יפים , במושב , מצאתי חברות , איבדתי חברות , הלכתי לגן והייתי הילדה הכי שובבה בגן, אומרת הכול בפרצוף , מחטיפה מכות למי שמרגיז , מגיל קטן הייתי דעתנית, מין פאקצה כזאת שזה זורם לה בדם , האש הזאת , הרצון להיות זאת שינעצו בה מבטים כל היום , שיאהבו אותה , שישנאו אותה , שיקנאו בה , הכול.

בכיתה א' זה השתנה , הפכתי להיות ביישנית, עדיין הייתי ילדה דעתנית ומופרעת , אבל ביישנית. עדיין הייתי פקצה קטנה, הייתי לועסת מסטיק כמו פרחה, אשכרה ילדה שמכיתה א' לועסת מסטיקים ועד היום פשוט לא מפסיקה [אמא ארורה למה הרגלת אותי]. אני עדיין זוכרת את היום הזה, בבית הספר שקיבלנו ספרי תורה - הייתי עם המיקרופון הקראתי ושיחקתי במיני הצגה על הדת , כבר אז נתנו לי תפקיד ראשי , הילדה שמקבלת את מירב תשומת הלב מהמורות ,זאת שכולם מפתעלים מהעיניים הגדולות והשיער המדהים. באותה הצגה לעסתי מסטיק בעודי מקריאה מאושרת, באמצע ההקראה באה המנהלת והוציאה לי אותו מהפה , זה היה מביך בטירוף. שבוע שלם אחר כך כל הילדים צחקו עליי. לא נורא אמרתי , העיקר שמדברים עליי .

כבר באותה שנה דודה שלי לקחה אותי ואת בני הדודים שלי לסוכנות דוגמנות, רצתה לרשום את הילדים שלה.

אני כ"כ רציתי להרשם גם , היא שאלה את אבא - והוא לא הרשה .

אבא שלי הוא איש נחמד וטוב לב ברמות שאי אפשר לתאר אפילו, אבל לפעמים הוא כ"כ נוקשה ומגונן, קשה לו לקבל שאני מתבגרת, והוא לא רצה שאני אהיה בסוכנות הזאת הרי מה אבא רוסי רוצה מהבת שלו ? שתהיה עורכת דין\רופאה\משהו בסגנון.

עדיין, הוא קלט שיש בי את הניצוץ הזה של הקהל והבמה, לכן הוא החליט לרשום אותי לשיעורי נגינה, למדתי לנגן בפסנתר,

מידי יום ראשון ב7 בערב הייתי נוסעת לחדרה ללמוד לנגן בפסנתר, עד היום אני זוכרת את השיעור הראשון, לצערי אני לא זוכרת את השם של המורה, היא הייתה מורה מדהימה , רוסיה , לקחה רק 20 שקל לשעה ! [היום ב20 שקל אני מנגבת את התחת] היא אמרה לאבא , תשמע, הבת שלך יש לה שמיעה מוזיקלית טובה, אבל הקול לא משהו מיוחד.

התחלנו ללמוד, היא לימדה אותי את כל סוגי המנגינות , מידי שבוע גם הייתה מלמדת אותי שירים , כל פעם הייתי באה ושרה לה. זה היה כל כך כיף , רק היום אני לומדת להעריך את זה . אז, בכיתה א'-ב' שנאתי את זה, בהתחלה התרגשתי, אבל אח"כ

זה התחיל להעיק , עדיין, המשכתי ללמוד עד כיתה ה' בערך, בכיתה ה' המופרעת שבי פרצה בצורה חזקה , הייתי חסרת רסן, כל השיעורים הייתי צוחקת, מפריעה, עונה לכולם , המורה שנאה אותי. ביום ההורים היא פשוט קטלה את אמא שלי, אמא שלי הייתה עצבנית בטירוף. היא ואבא חשבו שבהכל חברה שלי אשמה, הם היו כ"כ אטומים , לא יכלו לחשוב שהבת שלהם גם קצת משוגעת, ושלא כולם מסביבה אשמים. קיבלתי עונש, לא חברות לא מחשב, התחלתי להתנהג יפה . אחרי שבוע זהו, זה נפסק.

חזרתי להיות אותה אחת, קצת פחות מופרעת, אבל עדיין.

אני זוכרת שהייתי מושפעת מהמורדים, ממריצה, חשבתי שאם אני אגיד הכול ואם אתנהג כמו משוגעת אנשים יתייחסו אליי, בדיוק כמוה, אבל בטאכלס, זה פשוט לא עבד. כי אני ביישנית, אני לא אותה ילדה מוחצנת שתמיד ניסיתי להיות.

בגיל הזה התחילו לגדול לי שדיים, הייתי הכי מפותחת בכיתה, היה לי באותה תקופה מין דיכאון כזה, חשבתי שאני הכי מכוערת ושנאתי את הציצים שלי, תמיד הייתי שמה חולצות צמודות כדי להקטין אותו. תמיד תיכננתי לעשות הגדלת חזה. כל הבנים היו עושים לי 'אווו, איזה שדיים יש לך' וכל מיני דברים כאלה . זה היה ממש מציק!

בהמשך חלק ב' .

זאת שחולמת על הוליווד