חכמובלוג

זה ככה כבר המון זמן שהגומייה נמתחת ומסתלסלת מתחת לביריות וחורכת לי את העור

ומגלה פצעים שאחר כך טליה אומרת לי לא לקלף.

מדכא. מדכא קצת, כל הסיפור הזה.

אני נע בין הדיכוטומיה הנוראית הזאת של כיבוי הראש שם וגילויי הלב פה.

חוגג על פנטזיות זולות של סרטי נעורים ומבוגרים וחי על כמעט.

כשאני והיא נפגשים, אני מוחק את הכל.

ככה יצא שאני נשאר עם דף ריק, במחברת גדולה, למקצוע שאפילו לא ידעתי שאני לומד.

בכל רגע שהיא מחייכת אני יודע שיש לי עוד קצת מיץ לסחוט

זאת הפקודה שקיבלתי, היא מסתכלת לשמאל ימין שמאל ימין

ואני פשוט עומד פלס ומסתכל עליה

שם, הם מספרים שהזמנים יותר חשובים מדבקות במשימה.

אז אם זה ככה, הלב שלי ירד לתחתונים, ובארוחה אני בכלל לא אוכל שום סרט.

שיבוא כבר הצלצול הזה.

גבר אמיתי יכול לעשות הכל

כי אין לא יכול, יש לא רוצה.

גדלת, אתה כבר לא יכול לכסות את התחת של עצמך

 אז שישים שניות והיית למטה

אם תתנהג יפה, אני אשחרר אותך יותר מהר.

כל יום אתה תקבל את מה שאתה צריך,

והבטחה שלי, זה כמו הבטחה של אבא שלך.