לפני כמה ימים קראתי פוסט של חברה
והכותרת הייתה invisible
היא כותבת בפוסט שהיא מרגישה בלתי נראית
אפשר לקחת את המושג הזה בלתי נראית
לכל כך הרבה כיוונים
ואני בחרתי להציג לכם איך אני מרגישה
בלתי נראית..
אני בוחרת לשתף, בדברים כואבים ודברים שעלולים להישמע קצת מתנשאים
אבל זאת התחושה שלי
שימו את עצמכם במקומי, נסו אתם להסתדר עם מה שקורה לי
כל הזמן חברות אומרות לי:
"וואי, את כל כך יפה" דבר שדי לא משפיע עליי
כי אני לא חושבת ככה
אני לא מוצאת את עצמי כל כך יפה כמו שהן מציגות אותי
ולמען האמת, זה לא ממש עוזר לי שחברות אומרות את זה
כי בגיל הזה, שאני נמצאת בו
אכפת מה המין השני חושב
וזה לגיטימי כי במין השני יש את ההתעניינות
אז נסו לשים את עצמכם במקום הזה
שתי חברות ואני
עומדות לפני בן, בן גילינו
שאומר לראשונה
"וואי את יפה"
ןלשנייה: "גם את, את ממש יפה"
ואני פשוט עומדת שם כמו רוח
לא מדברים אליי
חשה תחושת צביטה
כי וואלה, אני כבר לא אוהבת את עצמי
אז זה רק מוסיף
פשוט עמדתי שם
והוא לא אומר כלום
הרגשתי נורא
בלתי נראית...
או דולב, מישהו מהכיתה שלי
טוען שאכפת לו ממני
שאנחנו "ידידים"
אבל ת'אמת
הוא יצא ממש מניאק
יצא שקרן
יצא פתטי ועלוב
יצא מגעיל, פוגע ומעליב
אתם יודעים
זה נורא כיך בסופי שבוע
לצאת
להתלבש יפה
ולהיות עם אנשים שאני אוהבת
כמה כיף לגלות שכשאני יושבת בבית ורואה סרט או משהו
כמו סבתא
ה"חבורה" ה"מדהימה" הזאת
יוצאת, והם נהנים
והכי כיף
כשמתכננים את זה מול העיניים
אז דולב יושב לידי ומדבר עם כולם על מה יעשו
ואני לא קיימת
דולב כועס על מי שלא יכול לבוא
ואני לא קיימת
כי אני לא מוזמנת
דולב מתכנן איזה סרט הם יראו, כולם
ואני לא קיימת
כולם רבים באיזה שעה להיפגש
ואני לא קיימת
אז אני שואלת את עצמי
למה? למה אתם אומרים שאכפת לכם?
למה את מתייחסים אליי ואל כמה אחרים בצורה כזו?
למה כשאני עושה משהו ולא מזמינה אז זה כבר לא בסדר?
למה אתם מרגישים יותר טובים ממני?
למה אתם גורמים לי להרגיש נורא?
למה לעזאזל אני נותנת לכם כזאת חשיבות?
ולמה? למה אני מרגישה פשוט
בלתי נראית???????
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
