"אממ, תודה דידארה-סאן" אמרתי בשקט, ברגע שהוא הבחין שהתאוששתי הוא עזר לי לעבר את השמן מבלי להחליק,
ככה שעמדנו אני ודידארה שמן וטובי, "טובי.. איזה שטויות עשית הפעם?!?!?!" הוא אמר בטון מרוגז "אני מצטערת זאת אשמתי,
רציתי להכין ארוחת בוקר, והשמן החליק לי מהידיים" אמרתי במהירות, "לא נכון!!לא נכון!!! לא משקרים לסנפאי!!!! טובי זרק את השמן על הרצפה!!!!" טובי מיהר לתקן אותי וקיפץ במקום משמחה. "למה אתה שמח?!אתה מודע לזה שאתה הולך לנקות את זה?"
דידארה שאל, "טובי יוד...מה? לא!!! קטיה-צ'אן עשתה את זה!!" טובי נירגע במהירות "אולי באמת כדי שאני אנקה את זה"
ניסיתי להרגיע את הרוחות (XD) אבל הם התעלמו ממני והמשיכו לריב "היי, היי, היי ! על מה כל הרעש הזה על הבוקר? למה לעזאזל הערתם אותי" "בוקר טוב הידאן-סאמה- חיחי" אמרתי ונאנחתי קלות "איזה בוקר טוב? בוקר נוראי! מי רב ועושה רעש על הבוקר?!" "אתה זה שצועק עכשיו,אממ"
אמר דידארה שהפסיק לריב עם טובי. "טוב יופי באמת שהשתתקתם! אני חוזר לישון!" "לילה טוב" אמרתי בשקט והסתכלתי על
הבלגאן במטבח "אוף, יכולתי לסיים עם זה מזמן ד_ד" והתחלתי לנקות
"טובי גם חוזר לישון" הוא אמר במהירות קפץ מעל השמן ורץ במעלה המדרגות בצעדים מחרישי אוזניים שהרעידו את כל הבית." א.. את צריכה עזרה?" דידארה אמר לפתע כשנשארנו לבד, " לא תודה, אני מסתדרת" המשכתי לנקות " והיי! אתם לא אמורים
להיות האנשים הרעים למה אתם כל כך נחמדים וכל כך לא... לא... אתה יודע, רעים!"
(קיבלתי השראה מהקוראים הקבועים תודה3>) "אממ, קשה להסביר את זה" הוא הביט בתקרה "בתוך האקאטסוקי יש מן אחדות שכזאת אממ"
"טוב, אל תתאמץ אני חושבת שאני מבינה למה אתה מתכוון." חייכתי לעצמי.
לאחר שסיימתי לנקות, היה זה הזמן לארוחת צהריים אך ניראה היה שרוב האקאטסוקי עוד לא התעוררו,
רק אני, דידארה שישב בסלון וצפה בטלוויזה, טובי שישב בחדר וגזר ניירות, והידאו שלא הצליח לחזור לישון
ועשה את הטקסים הדתיים שלו במסדרון. הלכתי לשאול את הבן אדם הרנדומלי שהיה הכי קרוב אליי, דידארה, "נה, דידארה-סאן?"
התקרבתי אל עבר הספה שהוא ישב עליה "האי?" הוא השיב מבלי להוריד את עיניו מהטלוויזה, "יש משו מיוחד שאתה רוצה לארוחת צהריים?"
"הא?" הוא שאל "שאלתי, אים יש משו מיוחד שתירצה לארוחת הצהריים!?" הרמתי קצת את קולי וזה גרם לו להיסתכל עליי ,
אחריי כמה דקות של שתיקה שאלתי שוב "אז מה אתה אומר?" "אומר על מה" "על ארוחת הצהריים..ד_ד" "אהה היא ,היא, הייתה מאוד טעימה"
הוא אמר וחייך "עוד לא אכלת אחת כזאת, שאלתי אים יש משו מיוחד שתירצה שיהיה בה..?" שאלתי בפעם השלישית והתחלתי להיתייאש "אההההה," *גיחוח* "היית אומרת קודם" הוא אמר כשהוא ממשיך לגחח "אמרתי, ד_ד שלוש פעמים" *שתיקה* "אההה" *אנחה*
"טוב, אני רוצה אוניגרי(כדורי אורז)" "סוף סוף- אוקיי, אני אכניס את זה לתפריט של היום" אמרתי בחיוך והמשכתי להידאן "ה..הידאן-סאן?"
לא רציתי להפריע להתזות הדם שלו, "איך אמרתי לך לקרוא לי" הוא פתח עין אחת "אה?! אה.. הידאן-סאמה, מה תירצה לאכול לארוחת צהריים? " "הממ, אוניגרי " "האי, אני אגש להכין"
הגעתי למטבח והתחלתי להכין את האורז "מזל שבכפר שלי היה מקובל לאכול אוניגרי כל הזמן" דיברתי אל עצמי.
לפתע, נשמה דפיקה בדלת, "אני אפתח" קולו העצלן של דידארה נישמע מן הסלון, הוא קם באיטיות מן הכורסא ,
נישמעה עוד דפיקה, "האי, =.= אני בא,אני בא" הוא התקרב לדלת ופתח אותה בעצלנות "לא יכול להיות!"
עזבתי את האורז ופניתי לכיוון הדלת לבדוק מה קורה, פנים מוכרות ניראו בפתח הדלת, אבל, זה לא יכול להיות ,
"חשבנו שאתה מת" דידארה נישמע שמח... ברוכה השבה,סאסורי"
בוחעחעחעחע D<
גומנסאי, לא מצאתי סוף יותר מטופש מזה D:
XD
*אנחה*
טוב אין לי רעיון >: אים לא יצוצו רעיונות אני אאלץ לפרוש שוב מהסיפר XD"
ולהתחיל סיפור חדש XD"
ביי ביי,בינתיים D:
קטיה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
