מישור..

אזהרה! פוסט לא קל לקריאה.. מיצקי יקירתי, הפעם תוותרי:}

שני עובדים גברתנים הפשיטו אותי מבגדי, הם עשו את זה במכאניות. הם מורגלים לזה, בעבורם זוהי רוטינה. הם הניחו אותי על משטח קשיח מלא בדם, בצואה ובשתן, עדות לזוועה שקרתה כאן לפני. הם קשרו את ידי ורגלי זו לזו, ואז את גופי למשטח..

בצד, נעוץ בגבו על וו, התנודדה גופתו של צבי בכבדות מצד לצד, כמו מבקשת ליפול. ראשו הערוף ביקש לצנוח על גבו, אלא שהוו עמד בדרכו. גופתו היתה מלאה בדם ובצואה. על שולחן העבודה כבר ביתרו את גופתו של רון. ראיתי את שני הפועלים הערבים, בחלוקים מטונפים בדם קרוש-מוציאים מבטנו השסועה את האיברים הפנימיים, מנקים את המעיים ואורזים. רתחתי על כך שבשביל אוכל הרגו נשמה יקרה כל כך, איש מלא אהבה.

השוחט, אברך צעיר עם זקן ג'ינג'י, גם הוא עטה חלוק מדמם, השחיז את הסכין על ידי. קול ההשחזה הרעיד אותי. הוא ביקש מן העוזר שלו, חרדי גם הוא, לבדוק שאני לא טרף, וההוא החל למשש את בטני ולקפל את מרפקי, בכדי לוודא שאהיה כשר למאכל.

שאלתי את השוחט מדוע הם שוחטים אותי, והוא ענה שזהו צו האלוהים ויש לעשות את כל מה שאלוהים אומר. מבחינתו הייתי עוד מצווה. הרגשתי נורא, התפללתי שכבר ישחוט אותי. לא יכול להיות יותר גרוע מההרגשה הזו. שערי סמר, אבל ממש. כאילו עמד.

הרגשתי איך שבשניות כל מה שבמעיי הופך למים. היה לי קשה לנשום, הרגשתי חרדה נוראית. אברי קפאו ממש, לחץ דמי נסק וחשתי שנשמתי רוצה כבר לצאת מהגוף מכיוון שאין זה אפשרי לשאת פחד כזה.

התפלאתי על עצמי.. 'מה קורה מישור'? 'אתה לא מסוגל לשאת פחד ומצוקה'? תמיד חשבתי שאני טיפוס שעובד עם השכל ולא עם הרגש, ואם נגזר עליי למות-לא אאבד עשתונות אלא אמות בשקט.. אבל זה לא עזר. אי אפשר לתאר את הפחד כשאתה באמת עומד למות. התאווה לחיים חזקה מאוד.

שאלתי את השוחט אם זה יכאב, והוא ענה שממש לא. אני רק ארגיש שריטה קלה בגרון, וזה כבר יהיה מאחורינו.

מהצואה שהייתה על שמשטח הבנתי שבאיזה שהוא שלב מחרבנים מהפחד. נזכרתי שכשהייתי ילד למדנו שהכהן צריך לנקות את הבהמה מצרכיה, משום שכשהיא רואה את הסכין היא מחרבנת מפחד. נזכרתי כמה רחמתי עליהן אז שהן צריכות לחוות פחד נורא כל כך. התפלאתי האם גם אני אחרבן.

לפתע התפרצה כל החרדה לצרחה נוראית ולא אנושית. ''הצילו'' צרחתי בקול נורא שהרעיד אפילו אותי. רחמתי על הפרות שאינן יכולות לצעוק. איך הן משחררות את הלחץ?  ראיתי שפניו השלוות של השוחט נחרדו לפתע מהצעקה. היא הפריעה למוחו להמשיך ברוטינה הדתית הברורה לו כל כך.. הוא סימן לאחד הפועלים, וזה הנחית על פני ברזל ענק. התחלתי לדמם, אך כבר לא ממש הרגשתי. הלחיים שלי נחתכו מהמכה.

השוחט עצם את עיניו והתחיל לברך בכוונה.. 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על השחיטה'. עכשיו כבר חרבנתי. הוא העביר פעם אחת את הסכין על גרוני בעדינות וגרם לי לחתך מדמם. ואז תפס אגרסיביות, לחץ את הסכין אל גרוני ושיסף פעמיים, ''חתוך'' הוא צעק. הרגשתי את הדם מציף את מוחי ואז אוזל. מסה של דם יצאה מן הגרון החתוך. גופי פרפר בטירוף אך נבלם עקב הכבלים.  שתי דקות פרפרתי ואז, לאט לאט הפסקתי להרגיש..

באהבה רבה, מישור