אתמול בלילה קרה לי דבר מוזר ונדיר. דבר שגרם לי להרבה הרהורים.. חטפתי מכות, אבל מכות מכות..
ידידה שלי בת 23, יחד איתי ועם עוד איש מקסים [נשוי ואב לילדים] הלכנו למרכז של השכונה השכנה, בכדי לתלות שלטים על איזה אירוע חברתי למען הקהילה, אירוע שקשור למערכה שלנו על שמירת צביונה של השכונה.
[אני יכול לומר בשמחה, שלמרות שהמאבק בעניין החרדי הוא בנשמתי, ואני מאמין בו בכל מאודי, הן אמוציונלית והן רציונלית, מעולם, אבל מעולם לא השתמשתי באלימות פיזית כלפי אף אחד, ולא הרמתי יד, וכך אני מקווה שיהיה גם בעתיד.]
השעה הייתה חצות וחצי, והתחלנו להדביק אחרי שערבבנו את הדבק והכנו מודעות.
פתאום הגיעו קבוצה של ערסים [אין לי איך להגדיר דבר כזה]..
בהתחלה חשבתי שהם רק יעברו שם, אחד מהם אפילו אמר 'הנה אנשים טובים'.. אבל אז הם החלו לדבר לא יפה ולקלל.
אחד מהם פנה אלי 'גבר' 'גבר' ולא התייחסתי. הוא אמר שהוא יוריד את השלטים ברגע שנלך. המשכנו להדביק ואז ראיתי את אחד מהם עם מבט רצחני ממש-מחזיק ברזל ענק ונחרדתי, ראיתי שהוא הולך להשתמש בזה, ולפי המבט הוא יהרוג אחד מאיתנו.
בינתיים התקבצו יותר ויותר ערסים, והיינו מוקפים כבר בכעשרה. היה ברור שהם לא יניחו לנו.
עשינו את עצמינו שסיימנו, ופנינו ללכת, הם הלכו אחרינו והקיפו אותנו תוך קריאות גנאי מזעזעות. לא יכולתי להשאר חייב ואמרתי להם-שהם נטל על החברה, ושידברו איתנו אחרי שהם יסיימו לעשות בגרות [אמר מי שאין לו 12 שנות לימוד:}].
זה היה מספיק להם כדי להתנפל עלינו, אלא שמשום מקום צץ בחור מגודל עם זקן וכיפה לבנה שעליה רשום: 'נחמן מאומן', קפץ מעל הגדר, בשנייה קלטתי אותו והוא הנחית לי אגרוף חד ורצחני לעיין תוך שהוא מעקם לי את המשקף.
כאן ניתן האות, וכל הערסים התנפלו עלי והיכו אותי מכות נמרצות, בעיטות, אגרופים לכל מקום רגיש בגוף.
הבחור הנשוי שהיה איתנו ניסה להדוף אותם ממני, והם בתגובה לקחו את מקל הצבע ופשוט התחילו לתקוע בו את זה.. הוא התקפל על הארץ והם בעטו בו..
נצלתי את השנייה שהם התעסקו איתו ורצתי אל הכביש כדי להזעיק עזרה. ניסיתי לעצור רכב אבל הוא לא שם לב. ובינתיים שניים מהתוקפים רודפים אחריי ואני גם רואה ערס נוסף מגיע ממולי..
התחלתי לטוס במדרגות אבל הוא הגיע אלי ומשך לי את האוזן. הוא ניסה לתלוש אותה עם היד, ככה הרגשתי.
הוא נתן לי בעיטה חזקה באשכים [איי, זה כואב], ואני נצלתי את העובדה שהוא הרפה מהאוזן וברחתי לתוך חורשה, אלא שהרגל שלי התעקמה ולא יכולתי לרוץ. התחבאתי מאחורי אבן וחיכיתי לראות מה הם יעשו.
בעוד שאני יושב וממתין ראיתי רכב סיור של מג''ב ודידיתי לעברם. הם די נלחצו מהגופה הצולעת שיצאה מהשיחים. הפניתי אותם למרכז והם נסעו לשם מייד.
ישבתי מוכה וחבול על האבן, משפשף את הרגל..
עישנתי שתי סיגריות ודידיתי הבייתה. בלילה שמעתי את השיר : 'הזהר מכל זירות הפשע'.
אני לא כועס על הערסים בכלל, אני אוהב אותם.
שבת שלום יקירי! שמרו על עצמכם,
מישור בבירה