מישור..

צינו. צינו הוא חבר שלי. חבר טוב.. הלא הוא הארטיסט מהדירה ליד. האמת היא שהוא שילוב.. הוא קצת כמו אח שלי שעושה לי כיופים, קצת כמו אמא שלי כשהוא מסביר לי איך להתנהג. הוא קצת כמו אהוב שלי כשהוא עושה לי נעים, אבל הוא בעיקר שלי.. זאת אומרת שלא משנה מה, הוא שלי ואיתי.

ולכן כשצינו שאל אם בא לי לנסוע לתל אביב, אמרתי שכן, ובעצם למה לא?!  כמובן שכמו שתי סבתות פולניות, עשינו את עצמינו מתלבטים.. מה, עכשיו?? ומה יהיה מחר? מה נעשה שם? מה, עם הבגדים האלו? אבל לשנינו היה ברור שזורמים תל אביבה.

דווקא בגלל שגם צינו וגם אנוכי, עבדכם הכוסון, שונאים את תל אביב כמעט כשם שאנו שונאים חרדים, דווקא משום כך היא מהווה עבורינו מקום מפלט. מקום זר ומוזר.. מקום שאנחנו אוהבים לשנוא-יותר מאשר אנו שונאים לאהוב..  תל אביב היא אוטופיה.. היא מושלמת ברדידות שלה, מושלמת במזג האויר המגעיל שבה, והיא מושלמת בזה שהיא שונה מירושלים, העיר שאנחנו אוהבים יותר מאשר את עצמינו..

באותו לילה, ירושלים היתה אפרורית, משעממת, ומלאה ערסים, אמריקאים וחרדים.. ברגע שהחלטנו על הירידה, ננסכו בנו כוחות חדשים, רוח של חופש וחירות, ומאותה שנייה בזנו לכל הירושלמים הפרובינציאליים שניבטו אלינו מן החלון.. הורדתי את החולצה, קניתי בירה קרה, צינו הפעיל מוזיקה מחרישת אוזניים.. הספקתי עוד להטריד כמה חרדיות ביציאה מירושלים ולקלל חרדי או שניים, והופ... עברנו את ה'זין של ירושלים'-הלוא הוא גשר המיותרים שעליו יסעו ניני היקרים איפשהוא ב2062.

הרוח התל אביבית הקסומה נחה עלינו מיד.. צינו שם גז, ושנינו התנונענו לקצב המוזיקה כמו תל אביבים אסלים..

אולי אתם לא יודעים, אבל כשעוברים את שער הגיא-מתחילים להריח את תל אביב.. זה ריח מיוחד שרק הירושלמים מזהים..

אפילו הביוב הסרוח של נחל איילון, עלה באפינו כריח קטורת.. ההורמונים השתוללו,. תל אביב, כמה שאני אוהב לשנוא אותך!

בעיר העברית הראשונה קידמו את פנינו הנרגשים דגלי גאווה.. היינו קצת בשוק. כאילו דא? גאווה? על כל העמודים??

ירדנו אל הים, פסענו נרגשים.. כל זוג מחובק התקרבנו לבדוק אם הם גבר ואישה, אישה וגבר, גבר וגבר או ווטאבר..

אפילו החרדים ימח שמם [לא אומרים 'וזכרם' על יהודי, כי אולי הילדים שלו יחזרו בתשובה] לא הרגיזו אותי כמו בבירה הדוויה.

אין צורך לספר צינו הרשע לא נתן לי להכנס למים, לא להשתין במים, והוא אפילו אילץ אותי לשרך את רגלי בחול, כדי לזרוק את הסיגריה בפח.

על דבר אחד לא אסלח לתל אביבים.. כשיצאנו מהעיר שלכם, כל הפניות לירושלים היו חסומות עד חמש בבוקר.. הלו? אנחנו עיר בירה!! לא איזה כפר נודיסטים..

אגב, על חרדים לא תשמעו כאן יותר.. אני פותח בלוג בנושא המאבק בחרדים.. זה נושא מדי חשוב בשביל הבלוג הזה..

אז יאללה חבר'ס.. צ'תחררו כבר.. סקס, סמים ורוקנ'רול..

כי יש לנו את המדינה הכי יפה בעולם..  והיא שלנו..

כמה מתוק יהיה כשגלעד יחזור הביתה. אין יום שאני לא חושב עליך, גלעד.

עוד שבוע שלוש שנים.. כמה שאני בוכה על מה שאתה עובר.. גלעד! אם היית יודע כמה אנו מחכים!