אתמול תקף אותי הרעב, ונכנסתי ל'שווארמה ששון' לשבור את רעבוני.
הושטתי יד לקבל את השווארמה תוך שאני מפיל שתי קופות צדקה, ומלא חמש אגורות נפלו ממנה לכל הסלטים [הם חושבים שזה מיכל מחזור].
קירות השווארמה היו מעוטרות ברשימה נכבדה של רבנים, חלקם לובשים אבנטים ומצנפות, חלקם מיני פרוות וכובעים מסעירים.
כשאני מקבל בהכנעה את נוכחות הרבנים התיישבתי לאכול.
והנה אני מבחין תוך כדי שאיבת השלוקי של הטחינה מהאגודל, שהרבנים מביטים בי בצורה משונה, עיניהם פשוט יצאו מהחורים, בפרט איזה מקובל בעל גבות עבות.
לרגע חשבתי שזה בגלל שששון שם לי סחוג, אבל מרגע לרגע הבנתי שאיני הוזה.
חישבתי מיד שנטלתי ידיים כהוגן ואף בירכתי בכוונה עצומה. 'אולי אין פה משגיח'? חשבתי. אך מיד יצא מן המטבח בחור שמנמן תוך שהוא מצליף זיתים שחורים לפיו. א''כ לא זו הסיבה.
ואז נפל לי האסימון. הם פשוט מורעבים! זה מבט של רעב.
ניגשתי לששון, ושאלתי אותו מדוע הוא לא נותן לרבנים אוכל.
ששון ניסה להצטדק, ואמר שהרבנים צמחוניים. אמרתי לו שלא יבלבל את המח, צמחוניים לא מסתכלים ככה על שווארמה. יש לי מספיק חברים צמחוניים.
לחצתי עליו, ואז הוא אמר שמאז הפריצה-הם לא מקבלים אוכל.
מתברר ששבוע קודם, פרצו לשם וגנבו את המכשיר של השווארמה [בהמות!], והרבנים, למרות כמותם, לא הצליחו להשתלט על הגנב, או למצער, להזמין משטרה.
ומאז ששון הפסיק לתת להם אוכל.
תוך כדי שאנחנו מדברים, שלח המקובל בעל הגבות העבות את לשונו הצחיחה, ובלע את השווארמה כשהוא כמעט קורע את ידי בשיניו האלוהיות.
שני מלפפונים חמוצים עטופים בטחינה הידרדרו לעמקי השרוול שלי.
מאז כשאני נכנס למסעדות, אני בודק שאין שם רבנים. מקסימום תמונה של בגין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
