מישור..
הנה מתגשם החלום.גם לי הבן החורג יהיה בית לכתוב בו. |
כינוי:
בן: 39
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2008
נער[דוס] והעיר הגדולה 2
ואז,יום הזכרון לשואה.אני מתפלח בערב לחדר השירותים בישיבה,לראות את ה'חילונים' עומדים. מהשירותים רואים את הכביש הראשי..אני כמה להרגיש שייך.ואז.. הצפירה!כל הרכבים נעצרים, כאילו לפי סימן. האנשים יוצאים מן הרכבים ונעמדים בצידי רכביהם. הצפירה.. טעונה חרישית ומפלחת,הכל דומם מסביב לפתע. אני חש מחנק.. אבל למה אני לא עומד? מה,אני לא יהודי?אני לא ישראלי? טוב, אני חרדי,חרדים לא עומדים בצפירה.. הצפירה מרגשת אותי מאוד,אני חש תחושה של קדושה,ולא מבין כיצד חבריי לא חשים דבר,וממשיכים לאכול ולהשתובב כרגיל.איך? מה ,הם לא מבינים מה זה שואה? מרגישים את העוצמה באויר..ממש חשים. יום העצמאות. הדגלים מונפים.תחושת חג באויר,ורק אצלינו לומדים כרגיל.הדגל היפה הזה לא שייך לי?אבל למה?? אני גם שמח שיש לנו מדינה!! אז מדוע הכל כל כך רחוק? כל כך לא שייך? הייתי מאוד רוצה להצטרף לאחת המשפחות,ולאחוז דגל ישראל שמעולם לא אחזתי.. האם אאחוז פעם?? אז חשבתי שלא. שלכם באהבה.. מישור
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
