ירדתי גם אני לתל אביב. אני שוכב כאן על המיטה, מיטה? סך הכל מזרון ישן וקרוע של עמינח-ספוג ריח זיעה ומיצי אנוש, מעוטר בכתמים עתיקים שאני מתקשה לקבוע את מקורם. מכיוון שאין אנו נוהגים להשתמש בסדינים, אצבעות רגלי נתקעות מפעם לפעם בחורים שבריפוד, ואז אני מושך את רגלי ומרחיב את הקרע.
הקיץ כבר כאן, ללא ספק. לחות מהבילה עומדת בחדר הקלוף. מצחי הירושלמי אינו רגיל למצב, ועל כן אגלי זיעה נדיבים זולגים מבינות לשערותי, עוברות למצחי-ומתנקזות לקצה האף, שם הטיפות תלויות כמו נטיף, זה נורא מדגדג לי באף.
אני משעין כתפי אל הקיר, מנסה לשאוב מעט 'קוליות' מהקיר, אך יתוש ארור החל לחפש דם יהודי. כיוון שאני מסלקו מלפני-הוא פונה החוצה. הוא עוד ישוב!
אני מביט בבן זוגי המתוק והתמים. הוא שוכב על הגב, רק תחתון תכלת מכסה את מבושיו. ידיו פרושות לצדדים, נכנעות לחום וידיו קפוצות למחצה.
אני משועמם נורא, אז אני מצית סיגריה. מידי פעם יש לבן זוגי 'טיקים' מקסימים בעין. אני סופר אותם.
המאוורר הישן מסתובב בחריקה מימין לשמאל, וכשהוא חולף על פני אהובי-בלוריתו השחורה מתבדרת לרגע, ושבה לנוח על מצחו השזוף. וחוזר חלילה.
השיער בתורו מדגדג את אפו, והוא באינסטינקט מרים את ידו ומכסח את אפו.
היתוש חזר, אני רואה אותו חונה על בטנו. אני מעיף אותו ומעניק פליק לבעלי, הוא ממשיך לנשום בשקט.
עכשיו אני כבר עירני לחלוטין, הלכה ממני השינה. בא לי על מקלחת קרה וללכת לאכול גלידה. אבל ברור לי שהקימה שלי תעיר את נירי אהובי.
ואז אני נופל על רעיון אדיר.
אני שולח לידיד שלי שעובד לילה-הודעה. ואני מבקש ממנו שיתקשר לבית שלנו מחסוי. אני נשכב בשקט על הכרית הלחה, ואחרי 20 שניות הטלפון הישן של בזק [שאנו לא באמת משתמשים בו, אבל המשכירה השאירה אותו כאן] התחיל לטרטר.
נירי הסתובב , נאנח אנחת לילה. אך הטלפון לא מרפה. נירי מרים את ראשו: 'כסעמעק מי זה עכשיו'?
המחזור הראשון של הצלצול נפסק, ואני מיד שולח למאיר הודעה 'תתקשר שוב, אבל ארבע פעמים רצוף'!
ואכן לאחר 10 שניות הטלפון המעפן מתחיל לקדוח.
נירי עוד ניסה להתעלם, אך נכנע בסבב השלישי, התיישב, חיפש את נעלי הבית שלו, וקם לשירותים.
שמעתי אותו מוריד את המים בשירותים, יוצא, תוקע נאד לילה דרמטי וממשיך למטבח.
הוא בא עם קרטיב אננס, ומתיישב על המזרן.
המזרן שלנו עשוי בצורה כזו, שברגע שנירי יושב על קצה אחד, אז הקצה שלי מתחיל לקפץ.
השמתי עצמי כמי שהתעורר מהקיפוץ זה עתה.
נירי הביט בי: 'מה, לא שמעת את הנודניק מהטלפון, בטח החברות של הזקנה שהיתה גרה פה, הן לא יודעות שהיא נפטרה'?!
'ממה'? פקחתי את עיני במצמוץ. כביכול זה הרגע קצתי ששינה עמוקה ועודני מנותק מהוויות העולם.
'מה זה מה'?! 'לא שמעת את הטלפון',? אמר נירי והצית סיגריה.
קפצתי מהמיטה.. 'חם לי, אני הולך להתקלח'.
[טוף, נירי משוטט באיזור-אז אולי נמשיך אחורי זה]