הפוסט ניכתב באמצע הלילה ולא רציתי לפרסם אותו כי הייתי חייבת לבדוק בבוקר מה להעזאזל כתבתי XD
שעת התחלת כתיבת הפוסט: 03:37.
אני לא יכולה להירדם, טוב זה לא בדיוק זה. אני מתה להירדם, אני פשוט לא מצליחה יותר כי העירו אותי כבר לפחות שלוש פעמים עד עכשיו.
עד לכתיבת פוסט זה אני חושבת שהיו לנו בסביבות 8 אזעקות רק בלילה, אבל האמת שאני מעריכה שהיו יותר (רוב האזעקות היו כפולות) פשוט הפסקתי לספור אותן כי זה מייאש.
והאמת שעם כול הפעמים שזה כבר קרה אני עוד לא התרגלתי למצב. זאת לא שיגרת חיים. אילו לא חיים ככה.
הראש שלי מתפוצץ עכשיו ואני קופאת מקור,אני מניחה שאילו כניראה תסמינים של חוסר שינה. לא ישנתי טוב אתמול בגלל סיבות משפחתיות והיום אני כבר לא אשן בצורה נורמאלית בגלל הרקטות. אבל לא נורא כי עם כול מה שקורה, אני מאמינה שאולי הפעם יש לזה סיכוי להיגמר. לפחות אולי לכמה זמן להשיג קצת שקט.
קודם, לפניי שבאר שבע נכנסה לטווח שמעתי דיווחים על נפילות בשדרות, את סיפורי הזוועה של קורבנות הטילים אבל לא באמת יכולתי להבין מה עובר הליהם, ומה זאת ה"שיגרת" חיים שלהם. גם שהתחילו לירות על באר שבע לא באמת הבנתי מה זה לחיות תחת אזעקות שבאות כול שעה. בהתחלה בהתחלה כשרק התחילו לירות לערים הגדולות ירו בערך פעם ביום פעם בכמה חודשים ולא באמת באופן סדיר. וכשירו עלינו אז גג היו לנו שלוש אזעקות וזה היה נחשב כבר למשהו נורא "מפחיד" וכבר מעל הממוצע. אפילו בשיא עופרת יצוקה לא חווינו משהו דומה, אבל הלילה אני מבינה שגם ב"ש כניראה הפכה בשביל אירגוני הטרור ליעד קל, עכשיו ב"ש זה כבר לא סיפור חדש מותר לירות לשם, הם מחפשים עכשיו יעדים יותר רחוקים.
אי אפשר לתת לאזרחים במדינה לחיות בשיגרת חיים כזאת כול יום. בישובים של עד 7 קילומטר לבנות את החיים שלכם 15 שניות ממרחב מוגן נשמע לכם הגיוני? מחובתה של המדינה לדאוג לביטחון של אזרחיה.
למה רק כשחצי מדינה עם כמיליון תושבים בנגב הפכו לבני ערובה של החמאס רק אז אפשר לתקוף אותם? איפה היינו בהתחלה של הסיפור הזה ולמה נתנו לו לגדול כול כך? נכון כולנו היינו צבועים, התעלמנו כשהסיפור הזה היה קטן וזרקו רק על שדרות, אבל הצביעות הזאת חזרה ופגעה בנו בסוף. כולנו בני ערובה של חמאס. והכול פוליטיקה, ברגע שזה כבר התחיל להתקרב למרכז הארץ, ברגע שכבר יש להם טילים רחוקים (הם ירו לראשונה היום לדימונה!) רק אז התחילו לעשות משהו.
והאמת שאם זה היה פוגע בתל אביב, למחורת כבר לא הייתה עזה.
שלא תבינו לא נכון, אני ממש לא בעד שיפלו טילים על תל אביב, אבל אני רק מתארת את המציאות של הממשלה שלנו, והבעיה הגדולה היא שאין אלטרנטיבה לה. הדרום מצביעה אותו הדבר כי הוא יודע שאין לו ברירה אחרת. ככה זאת המציאות שלנו.
אולי עם המבצע הצבאי הזה משהו ישתנה, אולי. אבל אני מעלה ספקות בנוגע לזה. מצאתי יומן ישן שמתועד בו מבצע אופרת יצוקה ולצערי הרב שום דבר לא הישתנה מאז אלא רק החמיר. פעם 3 רקטות בבאר שבע היו נחשבות לשיא, היום הלוואי שיפלו רק 3, אולי נצליח לישון.
תחילת פוסט:
09:20
הלכתי לישון במיקלט, נכנעתי.
בזמן שישנתי היו הרבה אזעקות, התעלמתי מכולן. כשהתעוררתי גיליתי שפגעה רקטה בקריית מלאכי ויש פצועים והרוגים. האמת שהייתי בהלם, חשבתי שאנחנו מוגנים כי יש כיפות ברזל ויש צה"ל אבל מתברר שעדיין זה לא מספיק.
אני מקווה שיהיה טוב, אני לא זוכרת אי פעם שבאר שבע הייתה כול כך מפוגזת, שלא לדבר על שאר הערים ועוטף עזה....
ואני עדיין עייפה :I
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
~A&R~