Between the Reality and fantasy

החלטתי היום לא להתעצל ולכתוב לשם שינוי, ועוד מהאייפד במקום מהמחשב. כאילו ממש הגזמתי.

אני יותר יציבה נפשית עכשיו. הקלונקס מאוד הרגיע אותי וכנראה עזר לי לחזור לשפיות. עובדת עכשיו כל יום מחוץ לבית ובשני משרדים שונים. (חצי משרה)

זה נחמד, אבל מאוד מעייף. התרגלתי לבלות הרבה בבית ואז פתאום לחזור לעבוד כל יום במשרד זה קצת קשה לי.

אני מרגישה שאני קצת הצל של עצמי.

פעם הייתי הרבה יותר ועכשיו אני הרבה פחות.

היו לי יותר שאיפות ורצונות, עכשיו כל מה שאני רק יכולה לחשוב עליו זה רק אם ומתי אכנס לדיכאון.

זה מרגיש לי שמאז הקורונה זה ככה. אולי אפילו מאז סיום הלימודים.

אני בת 26 אבל אין לי כל כך הרבה שאיפות האמת? 

די יש לי רוב מה שאני רוצה ואני קצת תוהה מה הלאה?

מתי הפסקתי לשאוף גבוה? למה אני לא רוצה דברים מוגזמים יותר? כי אני לא מאמינה שאני אצליח להגיע לזה? כי זה נשמע לי מוגזם?