נהיה קצת קשה בזמן האחרון, אין לי יציבות נפשית בכלל.
כל פעם שאני מצליחה להתיצב משהו קורה שמוציא אותי מאיזון.
כמו גלים בים, המון למעלה ולמטה.
לא בטוחה שהטיפול הפסיכולוגי עוזר.
בזמן האחרון מרגיש לי שזה עושה יותר נזק מתועלת.
לא בטוחה שהפסיכולוג מבין אותי,
זה הקטע שלי עם אנשי מקצוע ובכללי מי שמכיר אותי.
אני בתיפקוד מאוד גבוה וקשה לזהות אצלי דיכאון.
אפשר להגיד שזה קצת כמו הכישרון שלי?
למרות המצב הנפשי שלי הצלחתי לעשות המון דברים.
גם כשהיה לי מאוד קשה הייתי גוררת את עצמי ללימודים,
אפילו שהרגשתי שאני לא יכולה עוד הצלחתי לתפקד.
בתיכון, בצבא, בלימודים ועכשיו בעבודה.
זה מבאס, כי מצד אחד אני מתפקדת, עושה מה שצריך ונראה אפילו שמצליחה.
מצד שני אני קורסת נפשית, גוררת את עצמי שלא אפול לבור יותר גדול.
וכל פעם שאני באה ומספרת את זה למישהו אז תמיד התגובה היא "אבל תראי כמה טוב את מסתדרת".
החלק הכי קשה הוא שאחריי שנה וחצי הנחתי שהפסיכולוג כבר מכיר אותי, אבל הוא כנראה לא.
ואכשהו הפעם הייתה לי באמת התקווה שאולי מישהו יוכל לעזור לי.
כנראה שזה לא נועד לקרות.
כי כל פעם אף אחד לא מצליח להבין באמת עד כמה קשה לי.
והמסקנה שלי מכל זה שרק אני יכולה לעזור לעצמי.
אולי אני לא צריכה אנשים אחרים, כמה שזה לא נשמע מדכא אבל אולי אני לא צריכה את העזרה הזאת.
אכשהו מרגיש לי שאני יכולה לבד, אם כבר יש לי את היכולת הזאת להיסתדר ככה.
זה די שובר אותי, שבסוף אני מוצאת את עצמי לבד עם זה,
כנראה שאי אפשר לקבל את כל מה שרוצים ויש דברים שצריך ללמוד שאי אפשר
כנראה שאפסיק את הטיפול השבוע, מרגיש לי שזאת ההחלטה הנכונה אבל אחשוב על זה עוד עד הפגישה.
אני בטוחה שארגיש יותר טוב בעתיד, פשוט עכשיו זה קצת קשה.
ציור מאתמול כי לא העלתי לפה כבר הרבה זמן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
~A&R~