ככה זה מרגיש כשמאבדים הכל?
זאת אומרת, הרגשתי כבר קודם. אבל ככה זה באמת? כי אני רק רוצה לאשר. אין לי כלום יותר חוץ מאהבה. אין לי כלום. שום דבר ששווה בעולם הזה, זאת אומרת, שזה כסף ובית והכל. תקראו לי מפונקת, אבל תפקחו את העיניים. אלה החיים. זו האנושות. אין כסף אין חיים. אהבה לא תציל כלום. גם לא חברות.
אמא אומרת "צבי ברוק מת. צבי ברוק מת."
זה אומר שאין תקווה. לכסף, זאת אומרת. מאז שהבן זונה הנאצי הזה לקח הכל. הייתי מרביצה לו אם הייתי רואה אותו ברחוב. הייתי דוקרת אותו. הייתי יושבת בכלא לנוער, אבל הייתי יושבת שם עם חיוך ענקי.
אתה מקשיב?
אני מקווה מאד שתמות. זה הכל. אתה הרסת הכל. את המשפחה שלנו.
יימח שמך.
ואיך היית מחייך אליי כזה חיוך מתוק וצבוע כשהיית רואה אותי. ושואל אותי מה נשמע וכל זה. אם רק הייתי יודעת הייתי מתנקשת בך כבר אז.
אבל אתה לא הבעיה כאן. אתה שורש הבעיה, אבל לא הבעיה עצמה.
~3/>~
ואתה, עמרי. אתה מתוק. אתה כל כך כל כך מתוק. אתה הכל. אתה כל מה שנשאר לי, גם אם האהבה לא תנצח בעולם הזה. עשית אותי מאושרת בארבעת הימים האחרונים. אין לך מושג כמה מאושרת. כל רגע איתך היה להנאה צרופה, לצחוק, לחיוך. וזה לא שאני אימו ככה בדרך כלל. עשית אותי מאושרת מהרגיל. אין לי מושג איך להודות לך. תודה שנולדת באילת. תודה שנהיית חבר של שחר בכתה ד'. תודה שהטרדת אותי לפני די הרבה זמן במסנג'ר. תודה שאיכשהו הגעת לרשימה שלי. תודה שבאת לכנס ההוא. תודה שהסכמת לעשות איתי סייבר. תודה שהתעניינת בי. תודה. תודה. תודה.
אתה כל מה שנשאר.
~3>~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
