And this is When I Ruled the World

אחרי שלושה ימים פתחתי את הדלת למרפסת.

כל כך הרבה שמש!

פתאום הבית של השכנים לא נראה כל כך זר, קרוב כל כך.

פתאום השקדיה שלי לא נראתה כל כך עלובה כשהיא לא פורחת.

פתאום התחב על המעקה לא נראה כל כך מגעיל.

פתאום השמיים לא נראים כל כך אפורים.

פתאום האור לא נראה כל כך ארור.

הסתכלתי ואמרתי לעצמי:

איזה יום יפה היום.

עמרי שוב אצל שחר :בוכה:

הם עושים כיף והכל, ואני סתם פה מתייבשת בחום. אמא לא מרשה לי להדליק את המזגן עד שאני מוצאת עבודה. זה קצת מרושע בעיניי.

אבל טוב לי ככה! אני לא רוצה לצאת. אין לי כוח לצאת. אני אוהבת את החדר שלי והמחשב שלי ולהרקב ככה בשקט. יש בזה משהו נכון.

היום אני אנסה לשחק פוקימון שוב. התוכנה לא שומרת ;ם;

אין לי חיים ^ם~