אני ממש כמו גוויה שמתהלכת בין האנשים.
עדיין חיה וממשיכה להתקדם, אבל משהו כבר מת אצלי שם מזמן.
אני אספור כמה זמן זה בדיוק...5 שנים.
האמת ששמתי לב, שבערך כל 6 שנים קורה משהו בחיים שלי. פחות או יותר.
ואני חושבת שזה אומר שבעוד חמישה חודשים, שיהיה היום הולדת שלי בהחלט יקרה משהו.
נמאס לי לחיות בצורה כזו שאני לא נהנית מהחיים בשום מובן(חוץ מהמוזיקה היחידה, שמצילה אותי, והאמת חבל שאי אפשר להתחתן איתה ושהיא לא אנושית. במחשבה שניה, אולי דווקא בגלל שהיא לא אנושית, היא גם לא פוגעת..).
לא איכפת לי שיום ההולדת שלי יעבור שוב בשקט, כמו תמיד...
הדבר היחיד שאני רוצה זה חופש וסוף סוף חיים לעצמי=\
ולא, לא חיים של גוויה, של מישהי ש"גוססת", כי כבר אין לה כוח(גם לא כוח פיזי, וגם לא נפשי)
אלא חיים שאני באמת ארגיש שהם המתנה הנפלאה ביותר שרק יכולתי לבקש.
אני לא מבינה מה עשיתי רע בחיים שלי ששום דבר אבל שום דבר לא מסתדר לי.
יש דברים שכשאני ממש רוצה אותם, אז אני מקבלת..
אבל לפעמים דווקא הדברים שאני הכי לא רוצה- באים אליי.
זה לא שעשיתי רע למישהו, אני באמת אוהבת כל אחד ואחד ומתרחקת מכולם כשרואה שצריכים ממני דיסטנס,
עושה כל מה שאני יכולה רק בשביל שלאחרים יהיה טוב וכל מה שאני מקבלת זה בעיטה ל...פנים?
לא יודעת אם יש מושג כזה, אבל אני מזמן הפסקתי להתעסק במה שקיים.
לפרוק זה לפרוק, וזה אומר שאני אבטא את עצמי איך שבא לי...
כנראה שלבד זו הדרך הכי טובה להסתדר בחיים האלה.
אני שונאת את עצמי כל כך על עצם זה שאני טובה מדי, שהייתי ואני עדיין ממשיכה להיות טובה גם למי שלא מגיע לו בכלל...
שונאת את עצמי שאני לא מסוגלת להיות שטן לפעמים, כי כן...זה מגיע לאנשים מסויימים עם היחס שלהם כלפי.
נתתי את כל אהבתי ונשמתי בשבילם ומה קיבלתי? עזבו,
לא באמת רציתי לקבל משהו, רציתי לפחות שיעריכו, שיודו...ולא שירקו לי בפרצוף.
וזה מה שהרוב עשו.
זה החיים הנפלאים שיכולתי לבקש?
ככה בן אדם אמור לחיות?
התרגלתי כבר שמתעלמים ממני, אבל לזלזל ככה?
באמת שאני לא יודעת מה נהיה מהאנשים....
תסלחו לי על הביטוי, אבל הרוב פשוט מתנהגים כמו בהמות=\
לאיפה עוד יהיה אפשר להגיע?
אם זה המצב, אני מעדיפה שאלוהים יקח אותי בדיוק כמו שהוא הביא אותי לפה.
וחבל שזה לא קרה שזרקו אותי לאיזה נהר בתוך מזוודה כמו שזרקו את רוזי הקטנה.
לא הגיע לה...אבל דבר אחד שאני שמחה ממנו, שלפחות היא לא הייתה צריכה לסבול ככה בחיים שלה.
כי באמת שחיים לא שווים כלום כשאתה במילא כל היום בדיכאון, עצב...
והכי גרוע, שאפחד לא שם לב
וגם שלאחרים לא בדיוק איכפת ממך.
נמאס ליי..בא לי כל כך מתודן.
התקווה האחרונה שלי זה היום הולדת=\
טוב, אז עכשיו שהוצאתי ממני את הרגשות והכל, אני מרגישה קצת יותר הקלה..
שיהיה לכם פסח שמח ביותר וחופשה נעימה!
באהבה ענקית ענקית,
אגזוזי\ אורית
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
; "חיבוק")