רוטינה

השם של הבלוג מתחיל לתפוס משמעויות חדשות,השגרה נהייתה מעיקה,סבב ההתרחשויות חוזר על עצמו בלי הרף.שגרה-כל יום אותו דבר.

הבוקר לא מפיח תקוות להתרחשויות חדשות.אותו קפה או תה בבוקר. אותה סיגריה. הכל אותו הדבר.אותו הערב,אותם הבדיחות.

אני לא רוצה שגרה,אני רוצה שיקרה משהו לא צפוי,שנקום ונעשה משהו ספונטני.רוצה פלפל לחיים,הסחפות,משהו שיהיה מאוד קשה להגדירו כשגרה.

והאמת,אני אפילו לא יודעת מה זה יכול להיות.אין עניין.אותן מטרות.אותן יציאות.

אותו הזבל בטלויזיה.

בלאט,השגרה הורסת אותי מבפנים,לנפש נהיה משעמם.

התציעו משהו? התעוררו אותי מזה?

יש תקווה ל-8 חודשים של אנלודה בין הבצפר לצבא.התוכניות מרחיקות לכת.אני מקווה שנצליח לבצע את כולן.

ובנתיים נחיה בשגרה הבלתי פוסקת הזאת.אולי כשיגמרו הבגרויות יהיה יותר טוב...

יש תקווה:)

תיאורטית סיימתי ללמוד.

מעשית אני עוד אבקר בבצפר,לא רק למען בגרויות.

יש עוד חזרות.

פגישות.

מרתונים של מקצועות מסויימים.

ועוד הערב י"ב שצריך להעלות.

ואני באמת לא יודעת איך זה קורה.

התכנון יפה,שירים נחמדים.

אני אמורה לשיר את "כשאת עצובה"

זה הסולו שלי.

וחוץ מזה,כפי שכבר ציינתי

נכנסתי לתקופת הבגרויות

והיא קלה מהמשוער,וזה דבר שמעלה את המצב רוח.

לא נשאר הרבה.

הדרך כבר לא ארוכה.

והסוף כל כך קרוב.

והמשמח מכל,שהדרך אל הסוף

אינה רבת מכשולים כפי שחשבתי.

הידד-הנה מגיע הסוף:)

ועכשיו לגבי הדבר שבאמת חסר לי.

אולי בגלל החוסר הרגל.

אולי כי הצורך האנושי הזה גדול אצלי מהרגיל.

אבל אני רוצה אהבה. אפילו לא אהבה,זה דבר גדול לבקש.

זה דבר שבא לבד.

אבל אני רוצה איזה...רומן? הסחפות מסויימת?

לא יודעת איך לקרוא את זה.

אבל בא לי שמישהו יחבק,ויתן קרבה מסויימת.

חום אנושי.

להפיח את ההרגשה של הבדידות.

אבל אני לא מאלה שיחפשו.

אני מאמינה בגורל.

והגורל יוביל אותי למה שנכון בשבילי.

אבל בנתיים הקרבה חסרה לי.

טוב תראו,אני לא בחורה שרגילה להיות לבד.

והאמת שלבד זה לא כיף.

בכל זאת עדיף ביחד.

אבל אין ביחד.

עצוב מעט.

עכשיו אני בבית.

קמתי בסביבות ה10 בבוקר.

ועוד כמה זמן אני הולכת לעבוד.

עד עשר וחצי להתקע היום בארנה ולא לעשות כלום.

איך אין לי כוח,זה פשוט לא יתואר.

אבל אין ברירה

ואני מתארגנת לעבודה.

יש לי עד שש וחצי לקבל זיון מנטאלי מיאנה [ההיא שעובדת איתי]

ואז אני לבד

יותר כיף

רק שהבאסה שאי אפשר לצאת לעשן.

[נסתדר נדליק נר....:]

ועם כבר עבודה,

אז ביום שני מצטייר לו אירוע

וכמה זמן כבר לא הייתי באירוע

מגניב:) סוף סוף קצת טיפים לכיס

וצחוקים של האולם

התגעגעתי.

והאמת שכבר חפרתי יותר מדי

אני מקווה שנהנתם מהזיון והמנטאלי

והשתמשתם באמצעי מניעה

אני פורשת כאן,

לודה אצלי

ואני משעממת אותה נדמה לי.

למטה יש פוסט נחמד אתם מוזמנים להציץ.

ואני אבוא בזמן מאוחר יותר

ואבצע בכם מעשי סדום מנטאליים.

עד אז.

אסטה לה וייסטה בייבי