רוטינה

לנשוף את העשן החוצה לאט לאט.שניות ארוכות ומלנכוליות.
ולחפש משמעות בין הקפה לסיגריה.

ולעשות ריפיט על Pink Floyd-The Great Gig In The Sky.

לבלות שעות על המחשב,עד שכואב הגב.

להיות עם לודה,ולהתנחל אצל רומן.

ככה נראים החיים שלי כרגע.

הרבה עצלנות.

הרבה ניקוטין.

התרגשות משירים ששמעתי מיליוני פעמים.

דמיון של מציאות שונה.

להתרגש כאילו זה באמת קורה לי.

ומה קורה כשהשיר נגמר?

התעוררות.

למציאות.

לרוטינה.

ושוב החיפוש משמעות...

[כמה שהוא חסר משמעות]

"דרוש חבר"

זאת החולצה שאני צריכה ללבוש.

אני ולודה רשמית הסכמנו על זה.

אבל אני לא מחפשת אהבה. זה לא הנושא שיחה כרגע...

אבל בין סיגריה לסיגריה,ובין עוד רגע בודד.

אני רוצה להרגיש חיבוק.

ואולי מילה טובה.

או אפילו מבט.

ולדעת שיש מישהו.

שכרגע אני זה מה שהוא רוצה.

איך שאני.

עוף מוזר שכמוני:\

בנות בנות בנות.

למה אף פעם אני לא מתחברת כל כך טוב עם בנות? התסבירו לי.

כביכול לודה היא מקרה די מיוחד של בחורה שהיא בעצם החצי השני שלי [לא במובן הזה יא סוטים!!:] חצי מאנלודה:]

אבל בד"כ,קשה לי להתחבר לבחורה.

אולי הבחורות של היום זה לא הבנות של פעם?

לכל אחת יש פוזה מסויימת.

נמוגה החשיבות של הפנימיות.

והרוב הגדול-הן פשוט בנות של מה שמכתיבים להם להיות.

ללא אישיות.ללא מטרות.ללא עניין.

ריקנות מתוכן.

או אולי זו היריבות התמידית?

הרי תמיד יש כזאת,למרות שאני אף פעם לא הרגשתי בתחרות.

אבל קשה לי להתחבר לבנות.

הגעתי למסקנה שיש רק מקום אחד שבנות באמת נהיות חברות אחת של השניה.

בשירותים ציבוריים שאין בהם נייר טואלט.הצרה הזאת כל כך נוגעת לליבנו,שזה פשוט מקרב לבבות.

פתטי,אבל נכון.ראיתי את זה מתממש ביום שבת בעבודה שלי.

או שאולי אני סתם מזיינת את השכל...

ועכשיו סתם לזיוני שכל.

מחר אני סוף סוף עובדת באולם! כבר כל כך הרבה זמן לא היה אירוע,אולי יהיו טיפים!:) ובכלל כיף לחזור לעבוד סוף סוף!

וגם מחר אני הולכת לראיון עבודה בבית קפה ליד הבית שלי.

עכשיו זה יכול להיות ממש כיף כי זה מקום שאני אוהבת להיות בו בד"כ.אז לעבוד שם? וואלה בכיף!

וחוץ מזה? הכל זורם..

רוצה חבר,מאוד

אבל אין אז אין

נחיה עם זה

[אני שמה לב שאני חופרת כל פעם על אותם נושאים וזה מתחיל להעיק]

התמונה משמאל-מאיזה יום שהברזנו מהבצפר:\ ויש לי הרגשה שאני עוד אתגעגע לזה.

אני חושבת שכאן אפרוש.

לילה טוב רבותיי-מקווה שלא אלך לישון שוב ב4 בבוקר:\

אנה