סיפורי טוקיו הוטל.

היי כולם:):)

זאת סתיו

אני מעלה פרק מ-ד-ה-י-ם ששני כתבה:]

יאא מאן:P

התוכן בפרק הזה הוא לגיל 16 - 17 ומעלה!

אני מזהירה , אל תבואו בתלונות אחרי זה.

תהנו

וחסר לכן עם לא תגיבו!

פרק -9-

שיר ממש יפה לפרק:)

http://www.youtube.com/watch?v=Qzjx6eEZcZo

 כשהוא מרגיש את שפתיה של לוסי על שלו פקח את עניו ואמר

" אמ מה את עושה ? זה לא אמ , מה עם דניאל ? "

" דניאל , דניאל הוא סתם משהו בשביל שלא יהיה לי משעמם פה , ומה אני עושה?

 טוב , זה דיי ברור לא. ? "

אמרה לוסי בצחקוק בעודה מנשקת את טום בין מילה למילה.

טום חשב לעצמו אולי זאת ההזדמנות שלו לשכוח מכל מה שהיה לו עם ביל , עם גבר.

ולעבור למה שהוא תמיד אהב , אהב מאוד . בנות.

גבר לא בא מבחינתו בחשבון.

במיוחד לא ביל , אח שלו , אח שלו התאום.

טום נתן ללוסי לנשק אותו

בכל גופו הרטוב נתן לה לנשק אותו.

היא נישקה אותו על שפתיו וטום , טום לא התנגד.

למרות שזה הרגיש לו לא בסדר.

הם קמו מרצפת המקלחת

טום הוריד ללוסי את החולצה מתחיל לנשק לה את החזה , זה לא הפריע לה

היא נתנה לו , היא רצתה שהוא יהיה שלה.

שניהם נעמדו מתחת למים מתנשקים.

טום ניסה כל כך לשקוע בה , לתת את כל כולו אבל זה לא הלך.

לוסי התנתקה מהנשיקה לקחה את ידו של טום  ,

שניהם הלכו לחדר תחת מגבת אחת

מסתכלים אחד בשני בידיעה ברורה מה הולך לקרות עכשיו.

טום לקח אותה השכיב אותה על המיטה ,

הוא לא היה בטוח אם זה הדבר הנכון אבל בכל זאת הוא החליט שהוא עושה את זה.

טום החל לנשק את לוסי על שפתיה ועל צווארה ,

שמע את קולות ההנאה שלה והחל לחדור אליה.

הם שניהם זזו ללא הפסקה עד ששניהם גמרו.

לוסי נהנתה  , טום ממש לא.

בזמן ששכבו אחד ליד השני ,

טום חשב כל כך הרבה , הוא כלל לא היה מרוכז בלוסי.

הוא חשב על ביל ועל זה שהוא לא יודע מה קורה לו ומה עובר עליו ,

ומה קורה ללוסי שהיא באה אליו ככה פתאום

הרבה מחשבות ושאלות הציפו אותו.

אבל זה הפתרון היחיד שלו לצאת מכל מה שקרה ולהתחיל מחדש  

לחזור לבנות שתמיד אהב ולשכוח את ביל.

הוא זכר כמה זה כיף להיות עם בת , אבל לא היה לו כיף כמו שהיה לו עם ביל

ואת מה שהוא גרם לו להרגיש שהוא איתו.

טום שכב על הצד עם גבו מופנה אל לוסי.

"מה יש?" שאלה לוסי.

"כלום , סתם אני עייף" אמר טום בקול עצבני.

"עייף אה?מה את אומר שנעשה משו מענג שיעורר אותך?"

סובבה אותו אליה וישבה מעל טום שהיא ערומה.

"אממ..לא לא בא לי עכשיו" אמר וחייך טיפה כדי שתעזוב אותו.

לפתע נשמע נדפקה בדלת , לפני שאחד מהם עוד ענה הדלת נפתחה.

ביל עמד מאחוריה.

טום ולוסי הסתכלו עליו בחוסר אונים , ערומים ולא מבינים מה קורה ,

במיוחד לא לוסי.

ביל הסתובב והחל לרוץ

הוא רץ כל כך חזק וכל כך מהר במסדרון הארוך..

כמה שיותר מהר לרוץ ככה יותר טוב.

חשב לעצמו.

ביל רץ עם דמעות בעיניו לא מאמין למה שראה.

זה נכון.

טום עבר הלאה אבל הוא עדיין תקוע עם מחשבות עליו.

ביל מפלס את דרכו בין כל האנשים במסדרונות ויצא החוצה...

"זוזי רגע!" אמר טום בכעס.

"מה , רגע לאן אתה הולך?

מי זה היה?

מה הולך פה טום?"

שאלה בבלבול.

"אני לא יכולה להסביר לך עכשיו ,

שאני יחזור אני יספר לך..אני צריך ללכת"

ירה את זה אליה שם את נעליו ויצא משם.

טום רץ לאורך המסדרון, עיניו החלו לדמוע ,

מדמיין את פרצופו של ביל שראה את מה שקרה בחדר.

טום הגיע החוצה ,

ירד דרך המדרגות שהיו בחוץ וחיפש את ביל בחושך.

הסתכל לכל הצדדים ולא הצליח לראות אותו.

טום החל להתקדם לכיוון השער כשראה שמישהו יושב על הספסל בין העצים.

זה היה ביל ,

ביל יושב עם רגליו צמודות לחזה ומחבק אותם עם ידיו ומרכין את ראשו.

טום החל להתקדם אליו לאט והתיישב לידו.

"ביל אני.."

"אתה לא חייב הסברים.

כבר הזמנתי מונית חבל שתשאיר את חברה שלך שם לבד.לך."

ביל אמר בקרירות לא מסתכל על טום אף לא לרגע.

"זאת לא חברה שלי.

אני לא מסוגלת להיות בקשר עם אף אחת עכשיו.

אם היית יודע מה עבר עליי פה בלעדייך.

אתה חושב שלי קל?!"

ביל לא ענה , לא הסתכל על טום ולא השמיע אף קול.

הוא בכה.

אבל בשקט כדי שטום לא ישמע אותו.

הוא ניסה להישאר חזק לידו , מה שלא הלך לו כל כך.

"תסתכל עליי" אמר טום לוקח את פניו של ביל בידיו.

"אני לא יכול יותר ביל. אני לא יכול." אמר טום מסתכל על ביל ואז מוריד את מבטו.

"אתה לא יכול? אתה?! דווקא לא נראה ככה!

 מזיין לי פה בנות על ימין ועל שמאל ואתה לא יכול?!

אנחנו מבלים את הלילה של החיים שלנו,

כנים ברגשות שלנו ומה קורה לנו ואתה פתאום בורח לי , משאיר אותי לבד כאילו כלום!

 אז אתה לא יכול?! אני! אני זה שאבוד בלעדייך! אתה לא מבין?!

 נמאס לי כבר טום!

נמאס לי מזה שאתה כל הזמן בורח כשקורה משהו,

אתה ישר בורח תנסה להתמודד פעם אחת בחיים שלך עם משהו."

 צעק ביל והטיח את רגשותיו על טום , בעוד שדמעות כבדות נופלות על פניו.

"אני כל כך ריק בלעדייך , אני לא מסוגל לחיות עם עצמי שאתה לא שם , איתי.

אתה לא מבין.?

אתה כל החיים שלי , אני ישן אותך שאני הולך לישון.

אני מתעורר אותך שאני קם בבוקר.

אני נושם אותך בכל שנייה ושנייה שאני חי.

אז מי שפה לא יכול..זה אני טום.

אתה זה שהלכת לי בלי להגיד לי כלום..."

ביל נעמד על רגליו והחל ללכת.

טום שישב בראש מורכן כלפי הרצפה ,

הקשיב לכל מילה שביל אמר , קם , החזיק בידו ומשך אותו אליו.

"אם אני יאבד אותך עוד פעם אני לא יודע מה אני יעשה לעצמי." אמר טום והסתכל לביל בעיניים.

"אל תדבר ככה!" אמר ביל מחזיק בו בשתי ידיו חזק.

"אז אל תלך." אמר טום בטון שקט.

"אני לא יכול להישאר פה.

אני יצטרך ללכת מתי שהוא , ואתה , אתה תישאר כאן או שתברח כי פתאום לא בא לך כל זה.

ונחזור להיות כמו קודם ואז שוב יקרה מה שקרה עכשיו

ואתה תלך ותזיין בנות ותישכח אותי ו......."

טום עצר אותו תפס את פניו בשתי ידיו ונתן נשיקה על שפתיו.

ביל עם עיניו פקוחות בהלם , סגר אותן ונתן לטום לנשק אותו. הוא חיכה לזה כל כך הרבה זמן.

הם עמדו שם בחשכה רק שניהם מחובקים ,

גופם נוגע אחד בשני.

כל כך מחוברים כמו שלא היו הרבה זמן.

ביל נתן ללשונו של טום לחדור אליו ולהיפגש עם שלו בנשיקה עמוקה , חמה ומלאת תשוקה.

לא היה אכפת להם שהם ליד השער ושמי שהוא יכול לראות אותם.

הם היו רק שניהם . לבד.